בעוד שרבים נוטים לראות בחרדיות המשך ישיר ובלתי משתנה של חיי העיירה היהודית, אבי מימרן מציג בדבריו הערב (שלישי) ב'קול חי', תמונה מורכבת יותר. החרדיות, כפי שאנו מכירים אותה היום, היא למעשה "תשובה שנולדה באירופה של המאה ה-19 כמענה למהפכת ההשכלה שאיימה להרוס את הזהות היהודית.
הישיבה כחומת מגן
כאשר האוניברסיטאות באירופה הציעו לצעירים תארים, מקצועות וחברה, מנהיגי התקופה החליטו להקים את עולם הישיבות לא רק כמרכז אינטלקטואלי, אלא כמעטפת חברתית ופרקטית. המחיר ששילמו חלוצי עולם הישיבות היה כבד: באותן שנים, בחור ישיבה נחשב ל"פרזיט" חסר מקצוע, ורבים מהם נותרו רווקים במשך שנים ארוכות עד להקמת מוסדות "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שיצרה את המהפכה המקבילה עבור בנות ישראל.
בין מזרח למערב אירופה
מימרן מבחין בין שתי גישות מרכזיות בתוך ההתהוות החרדית:
עוד באתר:
הגישה הליטאית (מרכז ומערב אירופה): התמקדה בבניית "גדלות האדם" ובמערכת לימודית רציונלית, תוך ניסיון להשתלב במראה החיצוני (זקן מגולח וחליפה מודרנית) כדי לא להיבדל מהסביבה בחיצוניות, אלא במהות.
הגישה החסידית (מזרח אירופה): נתנה מענה חברתי ורגשי. האדמו"ר והקהילה יצרו תחושת ערך עצמי לצעיר היהודי, כשהלבוש הייחודי והזקן שימשו ככלי בדלני מכוון מול הסביבה הגויית.
השואה, שפקדה את אירופה, מחקה את הקהילות המפוארות הללו, אך גם הבהירה ליהודים המשכילים ביותר כי עבור העולם – הם קודם כל יהודים. מתוך האפר הזה, החלה החרדיות להיבנות מחדש, הפעם על אדמת ארץ ישראל.
האזינו להרצאה המלאה בהגשת אבי מימרן ב'קול חי':
