בתוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג, התארחה הרבנית ימימה מזרחי לשיחה שנגעה בעומק הרגש והמציאות הישראלית. כבר בפתיחה שיתפה פסטג בתחושת טלטלה עמוקה: "אני עדיין תחת הרושם, איזה אישה. וואו, אני לא יכולה להירגע מזה", לאחר מפגש עם אם שכולה שאיבדה שלושה מילדיה בפיגוע. הכאב האישי הפך מיד לשיח רחב יותר על אובדן, זיכרון ומשמעות.
השיחה התחברה לפרשת השבוע "אחרי מות-קדושים", ולמפגשים עם משפחות שכולות ואנשים של חסד. מתוך הסיפורים עלה מסר מטריד: "אולי אנחנו באמת שכחנו קצת איך להיות אחים". לצד האובדן, הודגש גם היופי האנושי – משפחות שמכניסות ילדי אומנה לביתם, חיים של נתינה שקטה, ויכולת להחזיק כאב לצד אהבה.
הרבנית מזרחי התמקדה במתח שבין חיי החוץ לחיי הבית: "התפארת זה לעשות מעשים גדולים בחוץ, אבל היסוד שלך זה הבית". לדבריה, נשים ואנשים רבים מצליחים, תורמים ומשפיעים – אך דווקא בבית נגמרת הסבלנות. "את עושה את כל זה בשבילם, אבל אליהם כבר לא נשארת לך סבלנות", היא אומרת בכנות חדה שמצליחה לגעת כמעט בכל מאזין.
עוד באתר:
כאן מגיע הרעיון המרכזי: "הסוד הוא שהבית יישאר סוד". מזרחי מסבירה שאהבה אינה עיקרון גדול אלא אוסף של מחוות קטנות: "אהבה זה כללים קטנטנים". היא מזהירה מפני תחושת המובן מאליו: "אולי התרגלתם? אולי אתם כבר זרים מרוב שאתם מרגישים קרובים". גם סיפור מות בני אהרון משמש עבורה משל – קרבה ללא יראה עלולה להוביל לשחיקה ואובדן רגישות.
בסיום מובא סיפור מטלטל על אדם שלא השאיר מכתב פרידה לפני מותו, משום ש"אין לי מה להוסיף. אני כל יום אומר את כל מילות האהבה". המסר שחותם את השיחה פשוט אך חודר: "תגידו היום". כי אהבה אמיתית אינה נשמרת לרגעים דרמטיים – אלא נבנית בכל יום מחדש, במילים הקטנות שנאמרות בזמן.
האזינו לשיחה המלאה מתוך התוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי':
