איך חוזרים על לימוד שנלמד בעיון? מתי יש להתעכב על הסוגיה ומתי יש להספיק יותר? ואיך, בכלל, נעשים תלמידי חכמים? שאלות מרתקות אלו שמעסיקות כל צורבא דרבנן, עלו בשיחה נדירה, ייחודית וחסרת תקדים, שנערכה במעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו, שאף סיפק – בפתיחות נדירה – הצצה לעולמו הפנימי ולדרכי לימודו בשנים הצעירות. כל זאת, במענה מנומק אותו השיב למנהל הסמינר הישן בירושלים וראש כולל 'פני מנחם', הרב ישראל הכהן לוין.
הביקור במעונו של מרן הגר"ד לנדו התקיים לרגל שבת ההתאחדות של אברכי כולל 'פני מנחם' הפועל בבית מדרשו של הגר"ש אלתר ובראשו עומד הרב לוין, כאשר לכבוד הארוע העלו חברי הכולל את שאלותיהם בדרכי הלימוד. הרב לוין, שזוכה להערכה רבה מצידו של ראש הישיבה הגרד"ל בשל קרבתו לראש הישיבה הגר"ש אלתר – שאין זה סוד כי הוא מחשיב עצמו כתלמיד מובהק של מרן הגר"ד – התקבל בחדרו של ראש הישיבה שבשיחה ממושכת ונדירה התייחס לשאלות השונות בהרחבה.
במהלך השיחה – שמאז פורסמה היא מכה גלים בהיכלי הישיבות – באה לידי ביטוי צלילותו של ראש הישיבה, כשמתברר כי אף בגילו הוא שולט וזוכר את הסוגיות שלמד בנעוריו ואשר נצרבו במוחו. בנוסף, הוא מפגין חוש הומור כאשר מפעם לפעם הוא מספק מענה מושחז שמצליח להעלות חיוך על פני הנוכחים.
עוד באתר:
בין היתר מתייחס ראש הישיבה, שנחשף לכך שהאברכים השקיעו את השנתיים האחרונות בלימוד הסוגיות הקשות של ריבית, והוא מגלה כי גם הוא למד את הסוגיות האמורות במשך שלוש שנים, עם שתי חברותות, אך הכל, כך מפטיר ראש הישיבה בצער, 'עף באוויר'… כשהרב לוין משיב ש'אני מקווה שגם לי יהיה מה שיעוף לי באוויר' מגיב ראש הישיבה בשנינותו: 'יישר כוח על הבדיחה ועל הרצון לשמח'.
בהמשך הוא מתייחס לשאלותיהם של האברכים, וכשנשאל על הדרך הנכונה לחזרה הוא מגלה ש"אפשר לזכור רק דברים פיקנטיים, מעניינים". תוך כדי דיבור מבקש ראש הישיבה ספר שעל כריכתו רשם במהלך השנים נקודות של נושאים 'מעניינים' כהגדרתו, והוא צולל לאותם נושאים בבקיאות מפתיעה.
כן הוא מזכיר נושא שבו מביע ראש הישיבה את דעתו כי דברי התוספות עולים בקנה אחד עם דבריו של 'רבי ברוך בער' (ה'ברכת שמואל') ולא כדברי ה'חזון איש'. לתמיהתו של הרב לוין כיצד זה מכריע ראש הישיבה בניגוד לדעתו של החזו"א שבו הוא רואה את רבו ומורו, קובע ראש הישיבה כי "ככה לימדו אותנו, צריך לדעת שאנחנו עלולים לטעות מאד… אם הייתי אומר אחרת החזון איש היה כועס…" וכן, "על הרבי המהרש"א אנחנו עושים את זה גם. והוא גם רבי גדול…"
בהמשך השיחה מציג ראש הישיבה עוד נושאים 'מעניינים' כשהוא עובר מסוגיה לסוגיה וצולל לעומקיהן. אגב הוא מגלה דעתו ש'מה זה משנה המוצא או השפה' וזאת כאשר הוא מגלה שמי שיישב את דבריו היה דווקא הרב באקון, למדן נודע, חסיד בובוב. כשנשאל איך נעשים תלמידי חכמים, הוא אינו מבין את האברכים שהשקיעו שנים של לימוד ולא חשים שהגיעו לידיעת התורה, ואומר כי "הם תלמידי חכמים. מה הם רוצים? הם רוצים שיעמדו מפניהם? אם לומדים זה תלמיד חכם. לא זה שיודע להגיד דברים בשטחיות והוא בעצמו לא מבין מה שהוא אומר"…
אגב, חושף ראש הישיבה את דרכי לימודו ("למדתי שני לימודים. היה לימוד שלמדתי על הסדר, קראתי לזה חצי עיון. הספקתי, נדמה לי, כל הש"ס. הרבה שנים, אני לא צעיר… אבל למדתי לימוד סוגיות"). מול שטף הסוגיות קובע הרב לוין כי הוא 'מרגיש עם הארץ גמור' ועל כך משיב הגרד"ל: "אני פולני, לא רוצה להגיד קומפלימנטים… אבל אני מוכרח לומר שזו טעות גמורה. אפשר לשכוח, ולכן זוכרים דברים פיקנטיים. ככה אני חוזר עליהם הרבה פעמים ואותם אני זוכר".
לסיום מברך ראש הישיבה את האברכים ש"לומדים ומעיינים ומרגישים. פעם שומעים קושיא טובה, פעם מכוונים לקושיא, וחיים מזה", ומשגר פריסת שלום לתלמידו הנערץ, ראש הישיבה הגר"ש אלתר.
