בשיעורו לפרשת השבוע – בהר בחוקותי, עומד הרב ברוך רוזנבלום על נקודת המפנה של השנה. אנו מסיימים את חומש "תורת כהנים" עם 49 הקללות שבפרשה. הרב מסביר כי חז"ל תיקנו לקרוא אותן לפני חג השבועות כדי ש"תכלה שנה וקללותיה". השאלה המתבקשת היא: האם שבועות הוא ראש השנה? התשובה היא כן – זהו יום הדין על פירות האילן, אך הרב חושף כי למילה "פירות" יש משמעות עמוקה הרבה יותר.
פירות, לפי המקורות שמביא הרב, הם התורה והמצוות של האדם. בחג השבועות נקבע כמה חיות תהיה לנו בלימוד, כמה נחת נרווה מהילדים ואילו הישגים רוחניים נקטוף. זהו יום הדין על ה"פירות" של הנשמה שלנו. הרב מדגיש כי ההכנה לשבועות, הנמשכת 50 יום, עולה אפילו על ההכנה לימים הנוראים, שכן כאן נחתם הגורל הרוחני של השנה הבאה.
משם עובר הרב לנושא מרכזי בפרשת בהר: איסור הונאת דברים. התורה מחמירה בפגיעה רגשית יותר מאשר בפגיעה ממונית. בעוד שעל כסף נאמר "אל תונו", על פגיעה במילים נאמר "ויראת מאלוקיך". הרב מסביר כי הקדוש ברוך הוא, יודע תעלומות, הוא היחיד שיכול להבחין אם המילה שנאמרה כוונה לטוב או כדי לעקוץ ולצער, והוא זה שגוזר את הדין בהתאם.
עוד באתר:
הזהירות הנדרשת היא בראש ובראשונה בתוך הבית. הרב מצטט את הגמרא המזהירה על "הונאת אשתו", שכן דמעתה מצויה ועוברת ישירות אל כיסא הכבוד. הוא מביא את הסיפור המצמרר על רב רחומי, ששקע בלימודו ושכח לחזור לביתו בערב יום הכיפורים. דמעה אחת של אשתו המאוכזבת גרמה לכך שעליה שבה ישב קרסה והוא נפטר. המסר ברור: גם כוונה טובה כמו לימוד תורה אינה מצדיקה פגיעה בלב של אדם אחר.
הרב ממשיך ומעמיק בדוגמאות מהמקורות על חומרת הפגיעה בזולת, גם כשמדובר בגדולי עולם. יעקב אבינו נענש על המילים "התחת אלוקים אנוכי" שאמר לרחל בצרתה, ורחל עצמה שילמה מחיר כבד על הצער שגרמה לאביה לבן כשגנבה את הטרפים – למרות שכוונתה הייתה קדושה, לבער עבודה זרה. הצער שנגרם לזולת הוא אש שקשה לכבותה.
נקודה מדהימה נוספת מביא הרב לגבי השמחה בברית מילה. מדוע אין אומרים "שהשמחה במעונו" בברית? התשובה מרטיטה: כשיש תינוק שבוכה וכואב למטה, הקדוש ברוך הוא אינו חוגג בשמחה שלמה למעלה. אם כך מקפידה התורה על צער של תינוק ביום ברית מילה, על אחת כמה וכמה שעלינו להיזהר בצערם של אנשים בוגרים, אלמנות ויתומים הפונים ישירות לאלוקים.
לסיום, הרב מביא את דמותו של בועז, שהיה נשיא ופרנס הדור. הגמרא מספרת כי בועז קבר 60 מילדיו בימי חייו. מדוע? משום שלא הזמין את מנוח (אבי שמשון), שהיה חשוך ילדים, למשתאות הרבים שערך. בועז חשב שהוא חוסך למנוח את עוגמת הנפש או את הצורך להחזיר מתנות, אך מנוח נפגע. פגיעה שקטה זו, שלא הייתה במעשה אלא בחוסר תשומת לב, גבתה מחיר נורא.
השיעור מסתיים בקריאה לחיזוק לקראת חג השבועות. דווקא עכשיו, כשאנו מסיימים את חומש ויקרא ומתכוננים לקבלת התורה, עלינו לעקור מליבנו כל שמץ של שנאה או נתק. רק מתוך אהבה וזהירות מופלגת בכבוד הזולת, נוכל לזכות ל"תחל שנה וברכותיה" ולפירות רוחניים מתוקים בשנה הבאה עלינו לטובה.
