לקראת חג השבועות, הרב שניאור אשכנזי בשיעור מעמיק על הקשר המהותי שבין מגילת רות למתן תורה. השיעור בוחן מדוע אנו קוראים דווקא על רות המואבייה בעיצומו של החג, ומהו המסר שמסתתר מאחורי הבחירה הזו עבור כל אחד מאיתנו.
הרב פותח בשאלה מתבקשת: אם היינו צריכים לבחור מועד לקריאת מגילת רות לפי פשט הכתובים, חג הפסח היה המתאים ביותר. המגילה מתרחשת כולה בימי "קציר שעורים", שמתחיל בפסח ומסתיים בשבועות. לעומת זאת, שיר השירים, העוסק באהבה ודבקות בין הדוד לרעיה (משל לקב"ה וישראל), היה אמור להיקרא בשבועות – יום חתונת התורה. למרות זאת, המנהג הפוך.
ההסבר המרכזי לקריאת רות בשבועות טמון במושג "חסד". במקרא, חסד אינו רק "טוב לב", אלא הפלגה – יציאה מהשורה ומגבולות ההיגיון. המגילה מציגה שלושה מופעי חסד קיצוניים:
-
עוד באתר:
הכלות וחמותן: רות ועורפה שלא דרשו מנעומי את כתובתן למרות עניותן, ואף דאגו לקבורת בעליהן.
-
נאמנות הגורל של רות: כבת מלך, רות בוחרת להפקיר את כבודה, ללקט שיבולים בשדה ולדאוג לפרנסת חמותה.
-
האחריות של בועז: בועז, איש נכבד וזקן, מוכן לקחת על עצמו את רות למרות ה"סוד" המאיים על ייחוסו המשפחתי, רק כדי להקים שם למת.
לפי שיטת הגר"א, קוראים את המגילה עוד לפני קריאת התורה ועשרת הדיברות. הרב מסביר זאת באמצעות דברי הבעל שם טוב: "תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה" – הכוונה היא למלאכת אהבת ישראל. אדם שחי רק למען עצמו אינו יכול לקלוט את האינסוף של התורה. רק מי שמפתח רגישות לזולת, כפי שעשו רות ובועז, מסוגל לפתוח את לבו ל"פתח ליבי בתורתך".
המגילה מסתיימת בייחוסו של דוד המלך, שנולד ונפטר בשבועות. המגילה מדגישה את הקשר בין רות ותמר, שכן שני הסיפורים כמעט זהים: נשים נוכריות (או מחוץ למעגל הרגיל) שפועלות בדרכים לא קונבנציונליות כדי להקים זרע למשפחה שנכחדה.
דווקא מהמקומות הנמוכים והמורכבים הללו צומח המשיח. המילה "תולדות" מופיעה במגילה בכתיב מלא (עם שתי ו"ו), בדיוק כפי שהופיעה בבריאת העולם לפני החטא. המסר הוא שהתיקון השלם של העולם אינו מגיע מהצדיקים ה"מושלמים", אלא מאלו שפורצים את הגדר (פרץ) ובוחרים בטוב ובטהרה גם כשזה קשה ולא צפוי.
