חוות הדעת המשלימה של הוועדה המייעצת למינוי בכירים חושפת את עוצמת הפגיעה האישית שחווה האלוף רומן גופמן בעקבות הטענות שהועלו נגדו במסגרת העתירות נגד מינויו לראש המוסד — ובעיקר בעקבות מכתבו של ראש המוסד היוצא, דדי ברנע.
במסמך הסיכום של הוועדה מתואר כי גופמן התייחס בפני חברי הוועדה "בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב", והבהיר כי מבחינתו הסוגיה המרכזית איננה רק שאלת המינוי, אלא טוהר המידות שלו — שלדבריו עומד בבסיס שליחותו הציבורית והפיקודית.
על פי חוות הדעת, גופמן אמר כי את דאגתו לחייליו ואת השמירה על חייהם הוכיח בשדה הקרב. לכן, לדבריו, הטענה כאילו ידע על הפעלתו של אורי אלמקייס, נטש אותו או הפקיר אותו, יוצרת "פער בלתי נסבל" בין מה שמיוחס לו כיום לבין ההחלטות שקיבל בזמן אמת.
עוד באתר:
גופמן דחה בפני הוועדה את הטענה שלפיה ידע כי אלמקייס מופעל, אך לא נקט צעדים כדי למנוע את מעצרו. לדבריו, כאשר נשאל לפני המעצר אם היה דלף מודיעיני של חומר מסווג ורגיש מאוגדה 210, הוא שלל זאת. ליתר ביטחון, ביקש לבדוק את התשובה מול גורמים תחת פיקודו באוגדה, אך לדבריו נאסר עליו לעשות זאת בשל החקירה שהתנהלה באותה עת.
עוד נכתב כי לאחר החקירה הביטחונית באוגוסט 2022 ביקש גופמן לדעת את זהותו של הבלוגר שעמד במוקד הפרשה, אך ראש מחב"ם אמר לו במפורש כי אסור לו לדעת זאת, מאחר שמתנהלות חקירות נוספות בעניין אותו בלוגר. לפי הדברים שנמסרו לוועדה, נאמר לגופמן כי חלקה של אוגדה 210 בפרשה הוא "פרומיל מתוך אירוע הרבה יותר גדול" שאינו נוגע לאוגדה.
גופמן חזר בפני הוועדה על כך שזהותו של אלמקייס נודעה לו רק כאשר הפרשה התפוצצה בתקשורת, כשנתיים לאחר המעצר, בעקבות שאילתה שהגיש לו עיתונאי. לדבריו, באותה עת שקל ליצור קשר עם אלמקייס, אך עוזר הרמטכ"ל — שלפי הערכת גופמן שוחח קודם לכן עם הרמטכ"ל — המליץ לו שלא לעשות זאת.
בחלק הרגיש ביותר בדבריו התייחס גופמן למכתבו של ראש המוסד היוצא, דדי ברנע. לפי חוות הדעת, גופמן אמר כי המכתב, שלדבריו מתבסס "בגדול על עובדות שאינן עובדות", גורם לו נזק משמעותי ברמה הבינלאומית. "ניתן רק לשער מה חושבים ראשי ארגונים בעולם שקוראים את המכתב הזה", נכתב בסיכום דבריו.
גופמן הוסיף כי גם בישראל ניכרת לדבריו פגיעה אישית ומקצועית: חלק מהאנשים שהוא מכיר "קצת התרחקו" ממנו בעקבות הפרשה והפרסומים סביבה.
בסיכום חוות הדעת קבעו רוב חברי הוועדה כי החומרים הנוספים שנמסרו להם חיזקו באופן מהותי את מסקנתם הקודמת, שלפיה לא נפל דופי בטוהר מידותיו של גופמן. חברי הרוב אף כתבו כי ברור להם "מעל לכל ספק סביר" שהטענה המרכזית נגדו — כאילו היה מעורב ביוזמת העברת חומרים מסווגים לאלמקייס או בהפקרתו לאחר מכן — משוללת יסוד.
ההתייחסות האישית של גופמן מוסיפה נדבך נוסף לפרשה: מעבר למאבק המשפטי סביב המינוי, היא מציגה את המחיר שנגרם למועמד לתפקיד הרגיש ביותר בקהילת המודיעין — עוד לפני כניסתו לתפקיד, ובזירה שבה כל אמירה על טוהר מידות ואמינות אישית עלולה לקבל משמעות בינלאומית.
