מתי התורה מעוניינת בשבירת הכללים והמסגרת? מהיכן שורש ההיתר של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'? מדוע כללי ההלכה נאמרו לעם ישראל במסעות ומקומות שונים ולא במקום אחד?
הקשר של היהודי עם בוראו הוא לא רק בקיום התורה והמצוות אלא בהרגשת הלב מה הוא רצון ה'.
לכן ישנן שתי דרכים לקיים את רצון ה': א. קיום ההלכה הכתובה. ב. להבין את רצון ה' במקרים שאין הלכה כתובה והאדם צריך להקשיב ולהפעיל את בינת הלב.
עוד באתר:
הרובד ההלכתי הוא ביטוי קצה לרצון ה', כזה שאפשר למסגר ולכתוב, אבל יש את רצון ה' שהוא בין השורות ומעל לטקסט הכתוב.
למשל, בזמן דור המדבר לא היו כללים והנחיות הלכתיות מפורטות כיצד לנהוג בכל מקרה כי דרגתם הייתה נעלית יותר. זאת משום שאהרון הכהן, בעל האורים ותומים, וצדקותו הביאו לעם ישראל את בינת הלב, זאת שגורמת לכל אדם להרגיש מה הוא רצון ה'.
כפי שנאמר על אברהם אבינו שהיו כליותיו כמין שני מעיינות שמהן היה יודע את התורה ורצון ה'.
ולכן נאמר מפני מה ניתנה תורה לישראל –מפני שעזין הן, ומבאר רבי ישראל נאג'רה: כי אם ישראל לא היו עזים וחומריים, היו עם ישראל מרגישים את רצון ה' כמו האבות, ללא שהתורה הייתה צריכה להינתן להם.
זהו הביאור 'מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה'. כלומר, החורבן הרוחני והתורתי הוא שצריך כללי הלכה בשביל לדעת את המעשה אשר יעשו, ולא להרגיש זאת מבינת הלב.
לכן דווקא בפטירת אהרון הכהן אנו למדים כי קשה פטירתן של צדיקים כחורבן בית המקדש, כי מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי לאחר החורבן צריך להיצמד לכללים והלכות ואיננו זוכים לבינת הלב, שהיא להבין ולהרגיש את רצון השם גם בלי כללים.
כך בדיוק בפטירת אהרון הכהן והצדיקים נחסרה מבינת הלב להבין את רצון השם ואת ההרגשה מה ה' יתברך רוצה בכל רגע ורגע.
אגב, בדרך כלל התשוקה הרוחנית איננה סותרת את ההלכה הכתובה מלבד בעיתים רחוקות, כמו למשל אליהו בהר הכרמל. באותה העת אליהו הנביא הקשיב לבינת הלב ולהבין כי עת לעשות לה' הפרו תורתך, הגם שיש איסור הקרבה על במות מחוץ לבית המקדש.
מסיבה זו מצווה התורה לקיים את חוקת התורה, מצוות ללא טעמים, כי מי שמקיים מצוות בלא טעמים הוא זוכה לחלק השני, שהוא להרגיש את שורש המצוות ולעשות אותן גם בלי ציוויים.
ועוד משהו: כאשר אמא אוהבת את התינוק שלה יודעת מה הוא רוצה גם בלי שיגיד מילים ברורות, כך גם בעבודת ה' ככל שיש אהבת ה' יותר יודעים מה הוא רצונו יתברך שמו.
שמות המסעות במדבר לא היו רק נקודות ציון, אלא בעלות משמעות עמוקה: ויחנו באובות – מלשון בניין אב וכלל; באובות הוצרכו לכללים כי אהרון הכהן נפטר ונסתם מעיין הלב.
החובה לדקדוק בהלכה ברורה, אך האדם צריך לתור בליבו את רצון ה' גם מבין השורות והרגשת קדושת שמו יתברך.
שבת שלום ומבורך.
נכתב על פי משנתו של האדמור מאיז'ביציה בספרו מי השילוח לפרשת חוקת וזה לשונו: ויסעו בני ישראל ויחנו באובות. אובות הם כללי התורה והמצות מלשון אב בחכמה, והנה איתא בגמ' (ברכות נד.) עת לעשות לה' הפרו תורתיך .....כמו כן היה גם חניות ישראל באובות, כי כל זמן שהיה אהרן קיים היו מנהיגים את עצמם על פי בינת לבבם שהיתה מפורשת להם והיו הולכים כמו שהבינו מענני הכבוד, אך בעת שנסתלקו ענני כבוד אז התחילו להתנהג עצמם על פי כללים מד"ת וכמו שעתה בזמן שבהמ"ק חרב אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד (ברכות ח.), ואז התחילו להתנהג עפ"י כללים. וזהו אובות כי אובות היינו כללים כמו שמבואר בפסוק (שמות כ) ואלהי מסכה לא תעשה לך, אך ביען שהבינו כי מהתנהגותם עפ"י כללים לא יוכל לבם להזדכך שלא יחטיאו ממטרת רצון ה' וכמו שכתוב ובני ישראל באו דרך האתרים, היינו שראו שהם נבוכים כי עפ"י הכללים לא היה עוד הזמן לבוא בגבול עשו
