לכל אחד יש ספירה משלו
פרשת בלק בעין פנימית: כיצד השמירה על הגבולות הרוחניים שבין אדם לחברו מגינה עלינו מפני הקללות של בלעם.
מה באמת הפריע לבלעם הרשע?
עוד באתר:
שאלו פעם את אחד מגאוני המחשבה בדורנו מדוע הוא לא משאיר בן שימשיך את דרכו? ענה הגאון זצ"ל: אם אתן לגני את דרך המחשבה והלימוד שלי הרי שאיבדתי את דרך המחשבה והלימוד שלו
המתח שבין היחיד לציבור ובין הפרט לכלל העסיק את האנושות בהיבט החברתי אנושי ובהיבט הרוחני דתי, מה היא תפיסת היהדות?
עולם של יחידים
"לפיכך נברא אדם יחידי בשביל שיאמר בשבילי נברא העולם" לא רק אדם הראשון נברא יחידי אלא כל אדם ואדם נברא יחידי, ריבוי האנשים איננו ציבור או רבים אלא קבוצה של יחידים כל אדם ואדם הוא יחיד.
עם ישראל הצליח להיות בנוי משתי היסודות המיוחדים: היחיד והכלל.
להיות באחדות ולשמור על כוח היחיד ללא מחיקת זהות קולקטיבית, ולהפך לתת משמעות ליחיד בלי שיפגם המרקם היהודי כאומה וככלל.
זה בדיוק מה שהפריע לבלעם הרשע: כיצד הצליח עם ישראל לשמור על אחדות וכללות האומה ויחד עם זאת לשמר את משמעות היחיד והאינדיבידואל.
השורש הרוחני של הברכות
הגמרא בסנהדרין (קו.) אומרת "מתוך קללותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו לקללם"
מתוך כפל הלשון של יעקב וישראל ניתן ללמוד מה רצה לקלל: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" וכן "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל"
בלעם הרשע ניסה להכניס קנאה וחוסר נפרדות בין יהודי ליהודי, כל יהודי ידע את דרגתו הרוחנית ואת שליחותו ועבודתו הרוחנית הן מי שבדרגת יעקב והן מי שבדרגת ישראל ואף אחד לא קינא או ניסה להיכנס למעלה של זה בזה.
חטא שיטים: נפילה למלכודת הקנאה
לכן ניסה בלעם להטעות את עם ישראל בטעות של קנאה עם בנות מואב כפי שטעה זמרי בן סלוא ואמר למשה רבנו "בת יתרו מי התיר לך" ולחשוב שהוא עצמו בדרגת משה רבנו.
למען האמת רק משה רבנו יכול היה לראות לפי דרגתו מי הזיווג הראוי לו הגם שהיא בת יתרו.
אבל זמרי בן סלוא, אף על פי שהוא ראה כי לעתיד לבוא ייתכן ותהיה ראויה לו, אין הוא בדרגה להחליט מדרגת ההווה כי היא ראויה לו.
לכל יהודי יש אור משלו
בתורת הפנימיות זהו ההבדל בין הספירות, כל מידה וספירה באור המיוחד רק לה, וכל יהודי שואב במידה והספירה שבה הוא ניחן את האור המיוחד רק לו.
נכתב על פי משנתו של מי השילוח לרשת בלק
שבת שלום ומבורך
