במרכז שיעורו לפרשת בלק ביקש רבה של אלעד, הרב מרדכי מלכא, להאיר את אחד היסודות המרכזיים בעבודת האדם: היחס למעמד, לכוח ולהצלחה. לדבריו, התורה אינה מספרת רק את סיפורם של בלק ובלעם, אלא מציבה בפני כל אדם מראה הבוחנת כיצד הוא משתמש בכוחות שניתנו לו. האם הוא רואה בהם כלי למימוש שאיפותיו האישיות, או שליחות שנועדה להיטיב עם הבריות ולעשות את רצון הבורא.
הרב עמד על השאלה כיצד זכה בלעם למדרגה רוחנית כה גבוהה, עד שהתורה מתארת אותו כמי ש"יודע דעת עליון", למרות רשעותו. לדבריו, חז"ל מלמדים שהקב"ה מעניק גם לאומות העולם מנהיגים בעלי יכולות גדולות, כדי שלא יוכלו לטעון כי לא ניתנה להם הזדמנות. אלא שההבדל אינו בגודל הכישרון, אלא באופן השימוש בו. בעוד בלעם ובלק ניצלו את מעמדם למען כבוד, כוח ואינטרסים אישיים, משה רבנו ראה בכל הנהגתו שליחות למען עם ישראל, גם כאשר הוצעה לו גדולה אישית.
כדי להמחיש את משמעות השליחות הביא הרב את סיפורו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. כאשר מאור עיניו כמעט אבד, נסע להתפלל על ציונו של מרן הבית יוסף וביקש מהקב"ה שיוכל להמשיך להפיץ את פסיקות השולחן ערוך. לאחר שהבריא, המשקפיים הכהים שליוו אותו במשך שנים לא סימלו את מחלתו, אלא הזכירו לו את ייעודו בעולם. הרב מלכא הדגיש כי זהו ההבדל בין אדם הרואה את עצמו במרכז לבין מי שמבין שכל חייו מכוונים למילוי שליחות רוחנית.
עוד באתר:
בהמשך הציג הרב שורה של דוגמאות מגדולי ישראל. הוא הזכיר את רחבעם, שבחר להקשיב לעצת הצעירים ולהפגין כוח, ובכך איבד את מרבית מלכותו. מנגד הביא את דברי חז"ל על רבן גמליאל שאמר לחכמים: "כמדומים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם", וכן את פסיקת הרמב"ם שלפיה מלך בישראל חייב להיות עניו, לרחם על כל אדם ולראות את עצמו כמשרת הציבור. לדבריו, זו אינה רק הדרכה מוסרית אלא הלכה המחייבת כל מי שנושא באחריות ציבורית.
הרב הרחיב גם בסיפורים על החפץ חיים, הנודע ביהודה, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי ישראל מסלנט וה"אמרי אמת" מגור, שכל אחד מהם ויתר על כבודו, נוחותו או טובתו האישית כדי למלא את שליחותו. דרך הנהגתם, אמר, מתברר כי מנהיג אמיתי אינו שואל מה מגיע לו, אלא מה מוטל עליו לעשות. אפילו מי שמחזיק בממון רב או בתפקיד קטן, נבחן בשאלה האם הוא מנצל את מעמדו לעזרה, לחסד ולהטבת הזולת.
בסיום השיעור חידד הרב מלכא כי המסר של פרשת בלק אינו מיועד רק למנהיגים, אלא לכל יהודי. כל אדם, בכל מקצוע ובכל שלב בחייו, מקבל מהקב"ה תפקיד המותאם לו. הפרנסה יכולה להגיע בדרכים רבות, אך המקום שבו הוצב האדם נועד לאפשר לו לבצע את שליחותו. "כל אדם צריך לדעת שהתכלית שלו שליחות בעולם, לעשות רצון השם", סיכם, והוסיף כי כאשר אדם חי מתוך תפיסה זו, כל כוח, הצלחה או השפעה הופכים לכלי לעבודת ה' ולהרבות טוב בעולם.
