במסגרת תוכנית מיוחדת ב'קול חי' לרגל צום שבעה עשר בתמוז, אירח אריאל ברמן את הרב צבי יהודה לאו, רב קהילת קהל חסידים בפתח תקווה, ראש ישיבת נתיבות יצחק ורב ארגון למענכם.
"הלוחות נשברו, קורבן תמיד בוטל, חומות ירושלים נבקעו, ספר תורה נשרף וצלם הועמד בהיכל. חמשת האירועים הללו, שכל אחד מהם הוא שבר עמוק בפני עצמו, התנקזו על ציר הזמן היהודי ליום אחד, להיום, שבעה עשר בתמוז. ובכל שנה בתאריך הזה, אנחנו לא אוכלים ולא שותים", פתח ברמן.
הרב לאו הסביר כי לפי הרמב"ם בראש הלכות תעניות, הימים הם "ימי אבל כדי שנזכור את הצרות שנגרמו בעקבות מעשי אבותינו הרעים ומעשינו אנו". הוא ציין את הבטחת התוכחה בפרשת בחוקותיי כתמונת ראי לחורבן בית ראשון ואת פרשת כי תבוא כתמונת ראי לחורבן בית שני, עם חלק מהתוודות "והתוודו את עונם ואת עון אבותם". הנביא זכריה קבע "צום הרביעי" לפני חורבן בית שני, ללא תאריך מדויק, ומכאן "צום הרביעי" על שם החודש.
בבבא בתרא מסופר כי לאחר חורבן בית שני התנדבו רבים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, כי "המזבח בטל". רבי יהושע השיב כי אז גם אין לאכול לחם (מנחות), פירות (ביכורים) ואף מים (ניסוך המים), אך "אין גוזרים גזרה על הציבור שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה", ולכן נקבעו ארבעת הצומות.
לגבי חמשת המאורעות: בי"ז בתמוז נעשה העגל, "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק" – מה שהוביל לשבירת הלוחות על ידי משה. קורבן התמיד בוטל שש שנים לפני חורבן בית שני, כזכר לעקידת יצחק. חומות ירושלים נבקעו (בבית שני ב-17, בבית ראשון בתשעה). אפוסטומוס שרף ספר תורה, והועמד צלם בהיכל (לדעות – בימי מנשה או אפוסטומוס). "הצום הוא חלק מההליך של תשובה. מימד של זיכוך החומר", סיכם הרב, וסיים אם הפסוק "יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", כפי שהבטיח הנביא זכריה.
האזינו לתכנית המלאה ב'קול חי':
