במערב היא מוכרת כדמות אלגנטית, מתוחכמת ומשפיעה: שייח'ה מוזא בנת נאסר אל-מסנד, רעייתו של אמיר קטאר לשעבר חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, ואמו של האמיר הנוכחי תמים בן חמד. היא מצטלמת עם מנהיגי עולם, מובילה פרויקטים של חינוך, מדע ובריאות, ומזוהה עם "קטאר המודרנית". אלא שמאחורי התדמית המלוטשת הזו מסתתרת אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב מדיניות ההשפעה של דוחה: שילוב בין מיתוג מערבי מתוחכם, קידום אידיאולוגיית האחים המוסלמים ותמיכה עקיפה וישירה בכוחות אסלאמיים קיצוניים.
מוזא נולדה בשנת 1959 למשפחת אופוזיציה קטארית. בילדותה הוגלתה משפחתה לכווית בעקבות סכסוך עם שליטי קטאר, ובהמשך יושב הסכסוך בדרך המקובלת בארמון: נישואין פוליטיים. בשנת 1977 נישאה לחמד בן ח'ליפה, אז יורש העצר. מאוחר יותר הפך בעלה לאמיר קטאר, לאחר הדחת אביו בהפיכה שקטה בארמון בשנת 1995. גם העברת השלטון לבנה תמים, האמיר הנוכחי, מיוחסת להשפעתה העמוקה בתוך בית המלוכה.
האסטרטגיה הקטארית המודרנית נשענת על משחק כפול: מצד אחד, קטאר מציגה את עצמה כנסיכות מתקדמת, פתוחה, עשירה ומשכילה. מצד שני, היא מעניקה חסות לתנועות אסלאמיות קיצוניות ומבססת קשרים עמוקים עם גורמי טרור. מוזא הייתה אחת הדמויות שסייעו לבנות את המעטפת הרכה של קטאר: קריית חינוך מפוארת, שלוחות של אוניברסיטאות יוקרתיות, קרנות בינלאומיות, פרויקטים רפואיים ותדמית של מדינה קטנה שמבקשת להשפיע לטובה על העולם.
עוד באתר:
אבל לצד האוניברסיטאות והמרכזים הנוצצים, צמחה גם תשתית אידיאולוגית אחרת. בקטאר מצאו במשך שנים בית חם אישים המזוהים עם האחים המוסלמים, ובראשם השייח' יוסף אל-קרדאווי, שנודע בדברי תמיכה בטרור ובאלימות נגד ישראל והמערב. הקרנות והגופים שבהם מעורבת מוזא הואשמו בקידום מוסדות חינוך ואקדמיה שבראשם עומדים גורמים המזוהים עם האחים המוסלמים.
אחד מכלי ההשפעה החזקים ביותר של קטאר הוא רשת אל-ג'זירה, שנוסדה באמצע שנות ה-90 והפכה במהירות לנשק תודעתי אזורי ובינלאומי. בערבית היא משדרת קו לוחמני, אמוציונלי ואנטי-ישראלי, ובאנגלית היא עוטפת את המסרים בשפה מערבית, ליברלית ומקצועית יותר. אם תרצו, זהו בדיוק סוד כוחה של קטאר: לא טנקים ברחובות, אלא אולפנים, קמפוסים, קרנות, משרדי לובינג ומיליארדי דולרים.
הקשר עם חמאס הפך לאחד הביטויים הבולטים ביותר של מדיניות זו. בשנת 2012 הגיעו מוזא ובעלה לביקור רשמי וחריג ברצועת עזה, והעניקו לחמאס התחייבות כספית בהיקף של מאות מיליוני דולרים. הכסף הוצג כסיוע אזרחי ושיקומי, אך חלק ניכר מהתשתיות שנבנו בעזה שירתו בפועל את שלטון הטרור של חמאס, את מערך החינוך שלו ואת יכולותיו הצבאיות-טרוריסטיות.
גם בארצות הברית פעלה קטאר בעוצמה. באמצעות תרומות ענק לאוניברסיטאות, מרכזי מחקר, משרדי עורכי דין ולוביסטים, הצליחה דוחה לרכוש השפעה עמוקה על השיח האקדמי, התקשורתי והפוליטי. כמובן, ההשקעה הזו אינה פילנתרופיה תמימה בלבד, אלא חלק ממערכה ארוכת טווח לעיצוב התודעה המערבית, ובעיקר הדור הצעיר בקמפוסים, ביחס לישראל, לאסלאם הפוליטי ולמזרח התיכון.
מאז הטבח המחריד בשמחת תורה, התייצבה מוזא באופן גלוי לצד הנרטיב הפלסטיני. ברשתות החברתיות שלה היא מרבה לפרסם תכנים נגד ישראל, תוך הדגשת ההרס בעזה והמחיר ההומניטרי. לאחר חיסול מנהיג חמאס יחיא סינוואר, כתבה כי כשם ששמו "יחיא" פירושו "האחד שחי", כך זכרו ימשיך לחיות – ביטוי מטריד במיוחד מצד דמות כה בכירה בבית המלוכה הקטארי.
לכן, כשקטאר מציגה עצמה כמתווכת הומניטרית, בין ארה"ב לאיראן או בעבר בעסקאות החטופים מול החמאס, בישראל מזהירים ומתריעים מפני האשליה. אותה מדינה שמארחת את בכירי חמאס בדוחה, אותה משפחת שלטון שטיפחה קשרים עם האחים המוסלמים, ואותה מערכת שמחזיקה באימפריית תקשורת ותודעה עולמית – מבקשת כעת להיתפס כגורם ניטרלי.
דמותה של שייח'ה מוזא היא אולי המפתח להבנת קטאר כולה: לא רק נסיכות עשירה במפרץ, אלא מעצמת השפעה שקטה. מדינה קטנה, עשירה להחריד, שמנהלת מלחמה תודעתית, פוליטית וכלכלית בלי להיראות כמי שנמצאת בשדה הקרב. מוזא העניקה למדיניות הזו פנים רכות, מלכותיות ומערביות. אבל מאחורי החיוך, הבגדים המעוצבים והנאומים על חינוך וקדמה, מסתתרת מערכת השפעה טרוריסטית שמדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך לזלזל בה.
