שלמה הופנר

הוא חי בעיר וינה, בירת אוסטריה, הוא היה אב ל-12 ילדים עליזים, קראו לו יורי, הוא עבד בחנות קונדיטוריה מבוקר עד ליל, היה לו בית קטן מושכר, מט ליפול, מאלו הציוריים עם הגג המשופע.

שנים חלם יורי על בית חדש עם חצר גדולה, שתי קומות וחדר לילדים, בית חדש, בית משלו. כמה פעמים חשב לעצמו 'כמה נמאס מהטלטולים והמעברים מבית לבית, די למחירים המפולפלים, כמה אפשר לרדוף אחר בעלי דירות מרושעים, עם צפיפות לשנים עשר ילדים…'

והנה ביום אחד הכל התהפך, יורי זכה בסכום נאה בפיס ובית חלומותיו נראה קרוב מאי פעם, כשחיוך ענק ממלא את לחייו דומה לחוט המקשר בין אוזניו רץ לביתו לספר לאשתו את הבשורה המשמחת 'יום יבוא וכשנגיע לביתנו החדש נערוך מסיבה גדולה לכל השכנים והחברים ולא די, אלא שכל שנה ושנה נחגוג באותו יום' הכריז לאשתו.

חלפו הימים בצפייה, החל מסע החיפושים אחר הבית הנכסף ותהליך האריזה בעיצומו, כשלפתע החל מין מטר של אסונות לרדת עליו ועל משפחתו, טרגדיה רדפה טרגדיה, שבר רדף שבר.

זה התחיל בפטירת בנו בתאונה מחרידה והמשיך בפציעת ביתו וכשעברו סוף סוף לביתם החדש גם הוא בעצמו נפצע בצורה אנושה עד כי בשביל לחיות נהפך לנטול רגליים.

לאחר תקופה ארוכה של שיקום מאסיבי חזר לביתו יושב בכיסא גלגלים וקושי עמוק בדיבורו. לשיא הגיע הצער כשלפתע ביום לא כל כך בהיר הודיעו להם שביתם בת ה-15 נחטפה וללא שום קצה חוט. גם לאחר ניסיונות חיפוש קדחתניים הם עלו בתוהו.

ערב אחד, כשישבו בני הזוג לשיחה עמוקה על מצבם אמרה לו אשתו "בעוד שבוע יגיע היום בו עברנו לכאן, אתה זוכר שרצית לערוך מסיבה בכל שנה בתאריך הזה?"

כשחיוך מריר על שפתיו החיוורות ענה לה: "אכן תודה, תודה על בית גדול שמשמש אדם חולה עם משפחה קטנה וחבולה".

 •

אלפיים שנות גלות עם ישראל שרד גשמית ובעיקר רוחנית, כשהתורה היא מרכז הווייתו, במאתיים שנים האחרונות לאחר פרוץ ההשכלה והציונות שפעלו לכך שהתורה לא תהיה עוד מרכז ההוויה של העם היהודי, התנתק רוב העם מיהדותו. העם היהודי איבד את רוב ילדיו במאה האחרונה גשמית ובעיקר רוחנית, כן, בדרך לדירתו החדשה. לאחר הקמת המדינה חווינו אסון נוסף, יהדות המזרח ששרדה רובה הועברה על דתה, מיעוט נשאר נאמן לה' ולתורתו.

אז איך אפשר לחגוג? איך אפשר לחגוג בעיצומה של שואה רוחנית? איך אפשר לחגוג כשאפילו שרים בממשלה לא מבינים מדוע אסורה התחבורה בשבת?  כשכ"כ הרבה אנשים לא מבינים מהי ערכה של תורה?

אז תודה, ובלי ציניות, תודה על בית גדול ומדהים שמשמש אדם חולה ומשפחה קטנה, עדיין…

• הכותב הוא איש שיווק ואסטרטגיה 

 

 











עוד כתבות שיעניינו אותך

שב"ס מגיב

"בלי תפילין ובלי אוכל": העדות של בצלאל זיני בביהמ"ש

אבי יעקב
צפו בנאום

"היועצת של הלוזרים": המתקפה של פרוש על מיארה

אבי יעקב
המלחינים 4

המתמודד שהביא לחן שני והעיף את השופטים 5-0

המלחינים
פרידה חגיגית

נרנדרה מודי עזב את ישראל: "ביקור קצר, אך כה יעיל ומרגש"

שלמה ריזל
מפרזים את עזה

5 קילומטרים של טרור: המבצע ההנדסי שחשף "עיר תחתית"

קובי פינקלר
201 קמ"ש

הרוכב התגרה בשוטרים עם גלגל אחד ונעצר. צפו

אבי יעקב
צפו

מפחיד: פלסטיני עלה על אי-תנועה והתנגש בניידת

שמעון כץ
אוטו חדש

נהג בן 24 נתפס במהירות מטורפת של 237 קמ"ש

גדי פוקס
מוצ"ש במלחינים

עדי רן היה בהלם: "הוא לקח לי את השיר"

המלחינים
הסיקריקים הגזימו

מרן הגר"מ שטרנבוך נגד ההקצנה: "מעשה נבלה"

נתי קאליש
זה הלו"ז הצפוי

מודי נחת בישראל: "החברות העמוקה מקרינה על היחסים"

שלמה ריזל
בני ברק

מפעיל עגורן חש ברע ופונה במבצע חילוץ מורכב

שימי ברוורמן
לא רק רעש

"פצצות מתקתקות" בחנות: השלל שתפסו השוטרים

קובי אליה
מי ימצמץ ראשון?

הלם בז'נבה: האולטימטום האמריקאי שמרעיד את איראן

אבי יעקב
הציטוט בעברית

מודי במסר ביטחוני בכנסת: "הודו עומדת עם ישראל"

פנחס בן זיו
"רעה חולה ממש"

הרב תוקף את ה'אושיות החרדיות': "אנשים שחיים בזבל"

נתי קאליש
לא רואים כל יום

צפו: עובד התברואה נבהל, הפושע זינק מתוך הפח

יוני שניידר
צפו בקטע המלא

הרמטכ"ל זמיר תפס את זרביב: "אני אהרוג אותך"

פנחס בן זיו
תקרית חריגה

צפו: זה מה שניסה הדיפלומט להבריח לאיראן

שמעון כץ
תיעוד בלעדי

נשיא העליון הניח תפילין וקבע: "צריך לתת להם ללמוד"

פנחס בן זיו