בפינת "נפש קול חי" בתוכניתו של יוסי חיים מימון ב'קול חי' התארחה הילה אביר, אחותו של לוטן אביר הי"ד, שנרצח בטבח שמחת תורה תשפ"ד סמוך לקיבוץ בארי. מאז האסון הפכה אביר לקול ציבורי בולט במאבק למען משפחות שכולות ונפגעי טרור, בדרישה להסדרת זכויותיהם ולהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר. בשיחה האישית היא דיברה בעיקר על האח שאיבדה, על הדרך שבה דמותו ממשיכה ללוות אותה ועל הבחירה להפוך את הכאב לשליחות.
אביר סיפרה כי בינה לבין לוטן הפרידו כמעט 15 שנה, אך דווקא פער הגילים הפך את הקשר ביניהם לקרוב במיוחד. "הוא היה התינוק שלי", סיפרה. "הייתי מספרת לו סיפורים לפני השינה". כשנסעה לחו"ל לאחר הצבא, לוטן אף כתב לה פתק ובו שאל: "למה עזבת אותי?". עם השנים התהפכו לעיתים התפקידים, והיא גילתה שגם כאחות הגדולה יש לה הרבה מה ללמוד ממנו. "זכיתי להגיד ללוטן בעודו בחיים כמה אני לומדת ממנו וכמה ראיית העולם שלו משפיעה עליי ומאזנת אותי".
אחד הזיכרונות שנחרטו בה התרחש בערב חג, כאשר בני המשפחה התכנסו בבית ההורים. אביר שמה לב שהיא ולוטן מסייעים בהכנות בעוד אחרים אינם עושים זאת, ופנתה אליו בתסכול. תשובתו נחרטה בה: "הילה, אני מסתכל מה אני עושה, לא מעניין אותי מה אחרים עושים. אני פה כי אני רוצה לעשות". לדבריה, בעקבות אותו רגע היא לקחה אותו לשיחה ואמרה לו עד כמה הגישה שלו לחיים מלמדת אותה. "אני אמנם אחותך הגדולה, אבל בהסתכלות על הדברים אתה מלמד אותי כל כך הרבה".
עוד באתר:
ארבעה ימים חיפשה המשפחה אחר לוטן ומאי, עד שהתבררה הבשורה הקשה. אביר סיפרה כי דווקא בלוויה חוותה רגע מכונן. "הרגשתי כאילו משהו נכנס לי לתוך הלב ומרחיב אותו", תיארה. לדבריה, באותו רגע היה לה ברור שלוטן "פה כדי להישאר" דרך הערכים והדרך שהשאיר. "הכול בסוף זה בחירה, לפתוח את הלב ולראות אנשים לתוך הנשמה שלהם". היא סיפרה כי לוטן נהג להתייחס לאדם חסר בית שפגש בקולומביה או לשומר בבית הספר באותו כבוד שבו התייחס למנהלים ובכירים שהכיר.
מימון שאל כיצד היא מצליחה לחזק אחרים המתמודדים עם קשיים קטנים יותר ביחס לאסון שעברה. אביר השיבה כי האובדן העניק לה פרופורציות, אך לא ביטל את הכאב של האחר. "יש מקום לכל צרה וכאב ובלבול", אמרה. "אבל בסוף הכול זה פרופורציות". לדבריה, מה שנשאר מחייו של אדם אינו מספר שעות העבודה, התפקיד או הרכוש שצבר, אלא "האנשים שחווית איתם חוויות, שאתה אוהב אותם, המשפחה שלך, החברים והאנשים הקרובים אליך".
בשיחה דיברה אביר גם על התחושות הרוחניות שמלוות את משפחתה מאז מותו של לוטן. היא סיפרה כי גדלה בבית שבו העיסוק ברוח היה משמעותי עוד לפני 7 באוקטובר, וכי מאז האסון בני המשפחה מרגישים לעיתים "סימנים" שמזכירים להם את יקירם – פרפר שמופיע ברגע מסוים, שיר שאהב שמתנגן בדיוק כאשר חושבים עליו, ואף בעלי חיים שמופיעים בקביעות בבית העלמין. "בלוויה הרגשתי שחלקיקי הנשמה של לוטן נכנסו אליי לגוף", אמרה. "אני נושאת אותו איתי לכל מקום, והוא הפך אותי להיות בן אדם הרבה יותר טוב".
אביר הדגישה כי מבחינתה לוטן אכן היה אדם יוצא דופן עוד בחייו, ולא רק בדיעבד. "הוא היה נשמה גבוהה שירדה לעולם הזה להפיץ זרעים של אהבה", אמרה. לדבריה, המסר שהיא מבקשת לקחת ממנו הוא "לב פתוח, באמת נקי, לראות את כולם בגובה העיניים ולנקות את כל רעשי הרקע". היא גם משתמשת בתובנות הללו בעבודתה הציבורית ובשיחות עם אנשים הפונים אליה ומבקשים עצה או חיזוק.
לקראת סיום סיפרה אביר כי האובדן הותיר בה גם פחות פחד מהחלטות משמעותיות בחיים. "אם אני פה, אחרי כל מה שקרה לי, ואני לא מפחדת מכלום, אני יכולה לנסות להסביר את זה לאחרים בלי שהם יחוו את האסון הזה", אמרה. מבחינתה, אדם צריך לאזור אומץ לעזוב מקום שאינו טוב עבורו ולסמוך על כך שהדרך הנכונה תיפתח. את השיחה חתמה במילים: "אני שמחה להפיץ את לוטן בכל דרך. הוא סיים את התפקיד שלו פה, ואני בטוחה שהוא גאה, איפה שהוא לא יהיה, ושאנחנו ניפגש".
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'נפש קול חי' ב'קול חי':
