בני ספרד נוהגים לקום ולומר סליחות, החל מאחרי ראש חודש אלול, ואילו בני אשכנז, השנה שראש השנה חל בשבת, מתחילים במוצאי שבת, עם הפיוט הידוע "במוצאי מנוחה". הגאון הרב חיים איידלס הסביר בתוכנית 'דרך חיים' כי פירוש דברי מרן השולחן ערוך שכותב שיש לקום באשמורת, הכוונה היא לשלוש השעות האחרונות של הלילה. זהו זמן רצון מיוחד, שכן "זה הזמן שהקדוש ברוך הוא שָׁת בעולם הזה", ובספר "ראשית חכמה" מבואר שבכל יום הקב"ה רואה מי נדבק בו, ולכן זהו זמן מסוגל לתפילה.
המטה אפרים כותב הציבור מתעכב עד סמוך לעלות השחר, שגם הוא זמן שהתפילה מתקבלת בו מאוד. בדבריו הוא מדגיש כי בלילה הראשון של הסליחות בני אשכנז נזהרים לקום בעוד ליל ולא לחכות לעלות השחר, כדי לומר את הפיוט "זעקתם בעוד ליל, במוצאי יום מנוחה" ולא להגיע למצב שבו אמירת המילים אינה תואמת את המציאות. מי שאומר את הסליחות לאחר עלות השחר או במהלך היום צריך להיזהר שלא לומר את המילים הללו. לצד זאת, הרב הביא את דברי רבי משה פיינשטיין ב"אגרות משה", שלפיהם אמירת סליחות מיד לאחר חצות הלילה "שוות ערך לאמירה שלהם באשמורת האחרונה", משום שגם חצות הוא עת רצון גדולה. הוא הסביר בשם מחצית השקל כי אף שמרן הזכיר את האשמורת, דברי הזוהר מלמדים על מעלת חצות הלילה.
למעשה, מי שאינו יכול לקום באשמורת, בחצות או סמוך לעלות השחר, יכול לומר סליחות גם במהלך היום ועד תפילת מנחה. הרב הביא את דברי האלף המגן ואת היתרו של מרן הראשון לציון ב"יביע אומר" למי שנאנס או התקשה בכך. עם זאת, הרב הדגיש, "קודם חצות לא לומר סליחות", משום שאומרים בסליחות את י"ג מידות, ועל פי הסוד אין לומר אותן קודם חצות.
עוד באתר:
הרב הוסיף כי במעבר בין משמרות הלילה יש עת רצון, ולכן במקרים מסוימים ניתן לומר סליחות אז, אך במוצאי שבת יש להיזהר במיוחד: אין לומר תחנון ואין ליפול על אפיים, משום שקדושת השבת עדיין שורה. למעשה, "נכון להעדיף שהסליחות יהיו קודם עלות השחר", ואם קשה לציבור לומר אותן מיד לאחר חצות, אפשר לומר לאחר עלות השחר לפני שחרית. אם אין ברירה, ניתן לכוון לזמן חילוף המשמרות. הרב סיים באזהרה שלא להפוך את מנהגי הסליחות למקור למחלוקת: "חלילה וחס להיכנס בשביל עניינים האלו לריב ומחלוקת, שלא יהיה לנו על מה לומר גם סליחות".
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'דרך חיים' ב'קול חי':
