אדם שנדר נדר מסוים ומתחרט עליו, אך מתבייש לספר מה נדר – האם הוא יכול להתיר את הנדר מבלי לפרט? הגאון רבי ברוך שרגא מביא בתוכנית 'ברוך שאמר' את המחלוקת בגמרא, אם צריך לפרט את הנדר. לפי רב פפא, "חייב לפרט את הנדר", מחשש שאדם נדר על דבר איסור וכעת מבקש התרה כדי שיוכל לעשותו. לעומת זאת, רב נחמן סובר שאין צורך לפרט את הנדר, אלא די בכך שהנודר יאמר שהוא מתחרט. אולם הרב ציין כי הראשונים פסקו כדעת רב פפא, ולכן צריך לפרט את הנדר, ואף בדיעבד, אם התירו אותו בלי פירוט – "ההתרה לא מועילה בכלל, כאילו לא עשו את ההתרה", וכך נפסק גם בשולחן ערוך.
בהמשך הביא הרב את המעשה המובא בגמרא על צדקיה המלך, שראה את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה ונשבע שלא יגלה את הדבר. בהמשך הגיע לסנהדרין וביקש התרה על השבועה, והדבר נודע. הרדב"ז הקשה כיצד התירו לו, הרי צריך לפרט את הנדר. הרב הסביר שהייתה אפשרות לפרט את הנדר בלי לחשוף את זהות האדם: הוא יכול היה לומר שראה "אדם אחד אוכל ארנבת", או לומר שנשבע לאדם מסוים שלא לגלות את מה שראה, ובכך למעשה כבר פירט את הנדר. עוד הובא בשם הש"ך בשם שו"ת ושב הכהן כי החובה לפרט את הנדר היא תקנת חכמים, שנועדה למנוע מצב שבו אדם נדר בדבר איסור ומבקש התרה כדי לעבור עליו.
הרב המשיך והבהיר כי אדם שאינו רוצה לפרט את הנדר בפני כל המתירים משום שהוא מתבייש, יכול לפרט אותו בפני אחד מהם בלבד, ושאר המתירים יצטרפו אליו. עם זאת, לא ניתן להתיר את הנדר "על תנאי" ולומר שאם אין בו איסור – ההתרה תחול, ואם יש בו איסור – לא תחול. הרב הסביר כי תקנת חכמים מחייבת את פירוט הנדר בפני אחד מהמתירים. לאחר מכן התייחס לשאלה מדוע בהתרת הנדרים שאומרים בערב יום כיפור אין מפרטים כל נדר. לדבריו, שם מדובר בנדרים שאדם אינו זוכר או שאינם באים להתיר דבר מצווה, ולכן הדין שונה. אבל מי שזוכר נדר מסוים ורוצה להתירו בפני חכם – אינו יכול להסתיר את פרטיו.
עוד באתר:
בסיום הדגיש הרב כי למעשה, גם אם הנודר מתבייש מאוד, אין אפשרות לעקוף את חובת פירוט הנדר. "הלכה, צריך לפרט את הנדר לפני שמתירים", אמר הרב, והוסיף כי מי שמתבייש לפרט את הנדר בפני כולם יכול למסור את הפרטים לאחד מהמתירים בלבד, והאחרים יצטרפו אליו בהתרה.
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'ברוך שאמר' ב'קול חי':
