שנה לאחר הפיגוע הקשה ברמות, שבו נרצח האברך הקדוש ישראל מצנר הי"ד, התארחה היום אמו, ד"ר רבקה מצנר, בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי', לשיחה אישית על בנה, על השנה שחלפה ועל החיים שאחרי האובדן. התוכנית עצמה שודרה בדיוק ביום שבו, שנה קודם לכן, הופסק השידור בעקבות הדיווחים הראשונים מהפיגוע.
מצנר סיפרה כי דווקא כעת, אחרי שנה, היא מרגישה את היכולת האנושית להתרומם מחדש. "זה היה שבר שאת אומרת: איך אני אצא ממנו פעם", אמרה. "הקדוש ברוך הוא נותן כוחות על-אנושיים לאנשים, הוא מקים את הנפש שלהם". לדבריה, היא מבקשת כעת "להמשיך את ישראל בעולם ואת הרוח שלו הטובה".
אחד הרגעים המטלטלים בשיחה היה סיפור על חלום שחלם חתנה, עקיבא. בחלום ראה את ישראל שותה מכוס הקידוש, ובסופה אוסף את הטיפות האחרונות מן הצלחת אל הגביע ושותה אותן. מצנר קישרה מיד בין "קידוש" ל"קדיש", שכן באותו שבוע הסתיימו 11 חודשי אמירת הקדיש. לאחר מכן סיפרה אלמנתו של ישראל כי כך בדיוק היה נוהג בקידוש בחייו – פרט שהחולם לא הכיר.
עוד באתר:
מצנר שיתפה גם בשיחה האחרונה עם בנה, ביום שישי שלפני הפיגוע. ישראל סיפר לה רעיון תורני שאמר בכולל וניסה להסבירו פעם ועוד פעם. "לא הצלחתי להבין", סיפרה. לבסוף אמרה לו "מאוד יפה", אף שלא הבינה. בדיעבד קיבל הרגע משמעות אחרת עבורה: "לא הבנתי אותו כבר, הוא כבר היה שייך למקומות אחרים".
ישראל הי"ד, בן 31 ואב לילדים קטנים, היה אחד משלישייה. אמו תיארה אותו כאברך בעל עולם מחשבתי עמוק וכמי שחיפש לחיות "בלי זיוף", כשהוא נאמן לנקודה הפנימית שלו. בין כתביו מצאה המשפחה שורות שבהן כתב: "אני הוא ולא אחר. אני בצלם אלוקיי נבראתי, ואיני צריך הצדקה לקיומי".
את השנה שאחרי האסון תיארה מצנר גם כלימוד של גבולות ההבנה. לדבריה, אחת התובנות שנולדו מתוך השכול היא שלעתים עצם ההכרה בכך שאין לאדם יכולת להבין היא עצמה נקודת אחיזה: "המצווה הכי מובנת היא מצוות פרה אדומה… אומרים לך שאת זה אתה לא יכול להבין".
האזינו לתוכנית המלאה ב'קול חי':
