בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ, הובא ווארט לפרשת האזינו. נאמר בפסוק: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו". הגמרא במסכת ברכות דורשת מפסוק זה כי מכאן שברכת התורה – מהתורה היא. משה רבנו, קודם שאמר את דברי התורה, אמר: "אני אברך את שם ה' עליה ואתם הבו גודל", כלומר, תענו אמן.
המהרש"א מוסיף לבאר כי בכל התורה יש את שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ועל כך אומר משה רבנו: "כי שם ה' אקרא" – כאשר אני אקרא בתורה שכל כולה שם השם, אתם עם ישראל תברכו עליה.
ולכאורה נשאלת השאלה: מדוע איננו מברכים לאחר לימוד התורה, כפי שמצאנו בברכות הנהנין? הרי בברכות הנהנין יש ברכה קודם שנהנים מהדבר וברכה לאחר מכן, כמו באכילה – מברכים לפני האכילה ולאחריה. מבאר 'הלבוש' כי שונה מצוות לימוד התורה מכל מצווה אחרת שתיקנו עליה ברכה גם לאחר קיומה, משום שחיוב לימוד התורה הוא בכל עת ובכל זמן, כפי שנאמר: "והגית בו יומם ולילה".
עוד באתר:
לכן, בלימוד התורה אין רגע שבו ניתן לומר שהאדם כבר סיים את חיובו. גם לאחר שסיים ללמוד, אם יש לו עוד כוח ואם יש לו עוד זמן, עדיין חלה עליו המצווה התמידית לעסוק בתורה. החיוב הזה נמשך כל היום והלילה, עד שהאדם שוכב לישון, ולכן אין זמן שבו אפשר לברך לאחר הלימוד ולומר שכבר סיים את המצווה.
רק למחרת, כשקמים בבוקר, אנחנו מודים על נתינת התורה בברכת "אשר בחר בנו", ומוסיפים "לעסוק בדברי תורה". בברכת "והערב נא" אנחנו מבקשים שיהיה ערב בידינו הלימוד שאנחנו לומדים היום, ושלא נשכח את הלימוד שלמדנו קודם לכן ביום האתמול.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
