בתוכנית 'שעתיים לשבת' עם מני גירא שוורץ הובא ווארט על הפסוק: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". בספר "וידבר משה" מבואר מדוע השתמשה התורה בלשון "צור", שאותה אנו מזכירים גם בתפילות ראש השנה: "אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך". הביאור הוא שיש שני בני אדם שעושים את אותו מעשה, ובכל זאת דינם עשוי להיות שונה.
כך למשל, שני אנשים שנותנים סכום זהה לצדקה – האחד קמצן מטבעו והשני רחמן ונדיב לב באופן תמידי. אף ששניהם נתנו את אותו הסכום, שכרו של מי ששבר את טבעו והתגבר על עצמו עשוי להיות גבוה יותר. כך גם בעבירה, חלילה: יש אדם שיצרו גובר עליו והוא מתקשה מאוד לעמוד בניסיון, ולעומתו אדם אחר שעובר עבירות ללא מצפון וללא מאבק פנימי. "אין הניסיון של האחד דומה למשנהו".
לכן נאמר: "אתה זוכר את כל המפעל של כל אחד, אבל יחד עם זאת – כל היצור לא נכחד ממך". הקדוש ברוך הוא יודע את יצרו ואת ניסיונו של כל אדם, ומשפטו נעשה לפי מה שבליבו. זהו משפט שרק הקדוש ברוך הוא יכול לעשות, משום שהוא יודע מה יש בליבו של כל אחד ואחד.
עוד באתר:
אוהביו של האדם יכולים להצילו מהדין
בהמשך נאמר: "אין עוול". רבי ישראל סלנטר מסביר שבדין של בשר ודם, הנידון מקבל עונש בהתאם למעשיו, בלי להתחשב בהכרח בסביבתו שתסבול מעונשו. אולם בדין של מעלה, גם אם אדם חייב בעונש, נלקחים בחשבון הצער והסבל שייגרמו לכל הסובבים אותו, ואם לא מגיע להם אותו צער – עונשו של האדם עשוי להשתנות.
זו משמעות הפסוק: "משפטי השם אמת צדקו יחדיו" – בדין של מעלה מביאים בחשבון לא רק את עונשו של הנידון, אלא את כל סביבותיו. משום כך היה ממליץ רבי אליהו לופיאן ז"ל לאדם להרבות לעצמו רעים וידידים, כדי שאם חלילה ייגזר עליו עונש בעקבות קטרוג, ייתכן שבזכות הסובבים אותו יופחת עונשו.
האזינו לווארט והשירים מתוך התוכנית 'שעתיים לשבת' ב'קול חי מיוזיק':
