ימים ספורים לאחר יום הכיפורים, שוחחה יונת קפלן בתוכנית 'הבמה שלך' עם הרבנית רחל בזק על הקדושה המיוחדת שבין יום הכיפורים לחג הסוכות ועל הדרך להפוך את ההתעוררות הרוחנית לשמחה שתלווה את האדם לאורך השנה.
הרבנית פתחה בתחושת הטהרה שנותרה לאחר היום הקדוש: "יש תחושה של טוהר ואהבה גדולה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כאילו נכנסנו לשטח אחר". לדבריה, המעבר לסוכות מלמד כי כדי שהברכות והתפילות יתקיימו, יש צורך בשמחה: "אחד הסודות הגדולים בפנימיות הוא שכדי שהברכות יתקיימו צריך להיות בשמחה. השמחה היא כלי שמחזיק ברכה. כל התפילות, הכוונות, ההשתדלות והצום – כדי שיחולו עלינו, צריך להיות בשמחה".
לדבריה, גם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות אינם ימי חול רגילים: "נדמה שזה רק זמן שבין חג לחג, אבל כבר בימים האלה יש קדושה ושמחה גדולות". הרבנית הזכירה את המוני המתפללים שהגיעו לכותל המערבי בתקופת הסליחות ואמרה כי הדבר מבטא את היכולת של הנשמה היהודית לחוש במציאות רוחנית ולהגיב אליה.
עוד באתר:
בהמשך הציגה הרבנית את הסוכה כחופה הנבנית לאחר הטהרה של יום הכיפורים, ואת שבעת ימי החג כשבעת ימי השמחה של חתן וכלה. האושפיזין המגיעים בכל יום לסוכה הושוו ל"פנים החדשות" הנדרשות בשבע ברכות.
"המסר לחתן ולכלה הוא שבמשך כל חייהם הם יצטרכו לגלות זה בזו פנים חדשות", הסבירה. "הנפש אינסופית והנשמה אינסופית. אני לעולם לא מכירה את בעלי עד הסוף, והוא אינו מכיר אותי עד הסוף. בכל יום אפשר לגלות עוד חלק חדש. זה נכון בקשר הזוגי, בקשר עם הקדוש ברוך הוא וגם בקשר שלנו עם עצמנו".
לדבריה, הסקרנות והנכונות לפגוש בכל פעם רובד חדש בחיים יוצרות ענווה ושמחה: "תבואו לעולם בסקרנות, בעין מופתעת, לומדת ואוהבת. בכל רגע נכנס אור ובכל רגע יש אור חדש".
קפלן התייחסה לעבודה הנדרשת כדי להגיע לשמחה ואמרה כי היא מעריכה במיוחד אנשים שאינם ניחנים בה בהכרח באופן טבעי, אך פועלים כדי לעורר אותה: "שמחה פורצת את כל הגבולות. יש אנשים שעובדים כדי להביא את השמחה ולעשות פעולות שמניעות אותה. אפשר לעבור איתה הכול".
הרבנית בזק השיבה כי השמחה קשורה באופן עמוק גם לאמונה ולביטחון: "ככל שאני נשענת באמת על הקדוש ברוך הוא, תהיה לי יותר שמחה. אני עושה את ההשתדלות שלי, ואת השאר משאירה לו". היא תיארה את הסוכה כ"עץ החיים" וכמרחב המזמין את האדם לחסות תחת כנפי השכינה: "המצווה היא לשבת בסוכה – להישען על עץ החיים. יש משהו מפחיד בלהישען, כי אנחנו רגילות להחזיק בשליטה ולחשוב שאם לא נעשה הכול בעצמנו, שום דבר לא יקרה".
לדבריה, העבודה היא לבצע את הפעולות הנדרשות אך להשאיר את התוצאות בידי הקב"ה: "אני משתדלת, לומדת להיות טובה ונכונה יותר מאתמול – זו החובה שלי. אבל מה תהיה התוצאה ואיך הדברים יסתדרו, זה עליו לגמרי".
הרבנית הוסיפה כי הסוכה היא מקום של חיבוק, קבלה והרפיה: "הסוכה היא כמו רחם – מקום שפשוט נמצאים בתוכו ומקבלים. לבוא לעולם ברכות, בעיגול ולא בשפיצים". קפלן הוסיפה כי לעיתים נשים נדרשות להשיב לעצמן את היכולת לקבל, לאפשר ולהרפות מן הצורך לנהל כל פרט.
לקראת סיום השיחה המליצה הרבנית להזמין את האושפיזין מתוך כוונה ולהתחבר גם לאושפיזות: "דרך אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב, רחל ולאה, אנחנו פוגשות נקודות פנימיות חדשות בתוכנו. הם אינם רק דמויות מהעבר – הם חיים בתוכנו. אנחנו הילדים שלהם".
את השיחה חתמה הרבנית באיחול: "חג שמח ולב שמח, ושנמשיך את האהבה הזאת בתוך העם שלנו".
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'הבמה שלך' ב'קול חי':
