בניית סוכה בשטח השייך לאדם אחר מחייבת קבלת רשות מפורשת, גם כאשר בעל השטח אינו נמצא ויש יסוד להניח שיסכים לכך. הכלל ההלכתי שלפיו נוח לאדם שתיעשה מצווה בממונו אינו חל על בניית סוכה, משום שמדובר בשימוש קבוע ומשמעותי בקרקע.
בשטח משותף של בניין מגורים ניתן, בהתאם למנהג המקובל כיום, להקים סוכה כל עוד היא אינה מפריעה לשימושם הרגיל של יתר הדיירים. אם הסוכה חוסמת חנייה, מעבר או שטח המשמש בפועל את השכנים, יש לקבל את הסכמתם מראש. העובדה שמדובר בשטח משותף אינה מעניקה לדייר אחד זכות למנוע מאחרים להשתמש בחלקם.
הרב ישראל מעטוף, דיין וראש מחלקת ממונות במכון הלכה, הציג את העקרונות בריאיון לצבי טסלר ב'המוקד הציבורי' ב'קול חי'. לדבריו, יש להיזהר שלא להפוך את מצוות הסוכה למצווה הבאה בעבירה, ולברר מראש למי שייכים המקום וחומרי הבנייה.
עוד באתר:
בנוגע לשטח ציבורי הביא הרב מעטוף את דברי הריב"ש, שלפיהם כאשר הסוכה מוצבת במקום צדדי שאינו מפריע לעוברים ושבים ואינו מונע שימוש מהציבור, אין מעכבים על בנייתה מדיני רשות הרבים. לעומת זאת, כאשר היא מוקמת במעבר, בחנייה ציבורית או במקום המשמש את הציבור, קיימת בעיה הלכתית משום שהשטח שייך לשימושם של כולם.
הרב הוסיף כי גם רשות הרבים הנמצאת בבעלות או בשימוש של מי שאינם יהודים אינה מותרת לשימוש ללא רשות. לדבריו, אדמו"ר הזקן כתב כי גם הגויים רשאים למחות נגד הקמת סוכה בשטח המיועד לרבים, משום שנטילת השטח ללא הסכמה נחשבת גזל מן הציבור.
סוכה שהוקמה על קרקע גזולה אינה ראויה לכתחילה. בדיעבד ניתן לצאת בה ידי חובת המצווה, אך קיימת מחלוקת בנוגע לאמירת הברכה ויש בכך חשש. לכן אין להקים סוכה במקום שאינו שייך לבונה או שלא ניתנה לו רשות להשתמש בו.
האיסור אינו נוגע רק לקרקע. גם הסכך, הדפנות ושאר החומרים צריכים להיות בבעלות הבונה או להילקח ברשות. הרב מעטוף הביא את דברי הגאון רבי משה פיינשטיין, שלפיהם אפילו מסמרים שנלקחו בגזל עלולים לגרום לכך שהסוכה תיחשב גזולה, אם בלעדיהם הדפנות אינן יכולות לעמוד.
כאשר אדם מתכוון לשלם עבור החומרים שלקח ושב בתשובה, קיימת תקנה מיוחדת המכונה "תקנת השבים", המאפשרת להשיב את שווי החפץ במקום לפרק את המבנה. עם זאת, הדרך הנכונה היא לוודא מראש שכל הקרשים, הדפנות, המסמרים והשטח נלקחו ונעשה בהם שימוש ברשות מלאה.
האזינו לדברים המלאים בסיומה של התכנית 'המוקד הציבורי' ב'קול חי':
