ילדים עלולים להתמודד עם קשיים חברתיים ורגשיים מבלי שהוריהם יבחינו בכך. לעיתים הם ממשיכים לחייך, לשחק ולהתנהג כרגיל, אף שבתוכם מתחוללת מצוקה. מנגד, התפרצויות, עצבנות או התנהגות חריגה אינן מעידות בהכרח על בעיה חברתית, ועשויות לנבוע גם מעייפות או מקשיים בהצבת גבולות.
לדברי יועצת ההורים חן אזולאי, הניסיון לזהות כל סימן למצוקה עלול להפוך את ההורים לבלשים, בעוד שהמשימה החינוכית החשובה היא לפתח אצל הילדים יכולת לשתף ברגשותיהם ולבקש עזרה בעת הצורך.
"אנחנו לא יכולים לדעת דברים שלא מספרים לנו"
עוד באתר:
בריאיון לרחל פסטג בתוכנית 'עניין משפחתי' ב'קול חי', במסגרת משדר מיוחד בסימן "סימנים", הסבירה אזולאי כי יש להבחין בין אחריות ההורים לסייע לילדיהם לבין האחריות שעל הילדים ללמוד לקחת בהבעת צורכיהם.
"אנחנו לא נמצאים איתו בכיתה, אנחנו לא שומעים שיחות שהוא מנהל עם חברים", הסבירה. לדבריה, במקום לצפות מההורים לדעת הכול, יש ללמד את הילדים כבר מגיל צעיר שאבא ואמא רוצים לעזור, אך אינם יכולים לדעת מה התרחש בהיעדרם.
התרגיל שכל הורה יכול לנסות בבית
אזולאי שיתפה בתרגיל שערכה עם ילדיה: היא ביקשה מהם להישאר בסלון, נכנסה לחדר אחר, וכשחזרה ביקשה שיספרו מה עשתה שם.
הילדים ניסו לנחש אם סידרה את המטפחת, פתחה ארון או קראה ספר, אך לא ידעו את התשובה.
"בדיוק כמו שאתם לא יכולים לדעת מה עשיתי בחדר כי לא הייתם איתי, אני לא יכולה לדעת מה קרה לכם היום", הסבירה להם.
באמצעות ההמחשה לימדה אותם כי אם מישהו העליב אותם, אם לא הצליחו להצטרף למשחק או אם משהו מפריע להם, חשוב שיספרו כדי שאפשר יהיה לעזור.
לא להפוך כל שינוי התנהגותי לחקירה
אזולאי הדגישה כי אין להתעלם מסימנים מדאיגים. עם זאת, כאשר הורה מזהה שינוי בהתנהגות הילד, מומלץ לפתוח בשיחה רגועה ולא למהר להסיק מסקנות.
אפשר לומר לילד: "שמתי לב שבימים האחרונים אתה קצת פחות רגוע. הכול בסדר? יש משהו שמפריע לך או שאתה רוצה לספר לי?"
לדבריה, היכולת לבטא רגשות, רצונות וצרכים אינה חשובה רק בילדות, אלא מלווה את האדם גם בחייו הבוגרים ובמערכות היחסים שלו.
"חינוך זה לא רק לנסות ללמוד לקרוא את הילדים שלנו, זה ללמד אותם לדבר", סיכמה אזולאי. "לגדל ילדים שמבינים שלא תמיד יהיה מישהו לידם שינחש מה הם צריכים".
האזינו לשיחה המלאה ב'עניין משפחתי' ב'קול חי':
