"ותדבר מרים ואהרן במשה וכו'. והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה וגו'. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה (יב, א-ח).
לכאורה קשה מה הקשר בין "והאיש משה עניו מכל אדם" לענין של "ותדבר מרים" וכי אם משה לא היה עניו היה מותר לדבר עליו לשון הרע?.
ואפשר לתרץ שלכאורה הם דיברו על משה רבינו שהיה תלמיד חכם, והרי תלמיד חכם שמחל על כבודו כבודו מחול (קידושין לב ע"א) כי התורה שלו הוא והתוספות מסבירים שתורתו של תלמיד חכם – שהיא המחייבת בכבודו – שייכת לוולכן הוא יכול למחול, והיינו חושבים כאן כי לולא דיברו במשה לבדו היה מחול להם מחמת ענוותנותו, ולכן התורה הדגישה ומשה עניו מאוד מכל אדם, כי משה רבינו ברוב ענוותנותו היה מוחל להם בלב שלם. אבל הקב"ה לא הסכים לזה, כי לא כן עבדי משה כשאר תלמידי חכמים המוחלים על כבודם וכבודם מחול, כי בכל ביתי נאמן הוא בכל עניני וחדרי התורה הק' שלא כשאר תלמידי חכמים שאין הם מבינים את כל התורה הק' מראשיתה עד סופה, ואילו משה רבינו בכל ביתי נאמן הוא בקי בכל חדרי התורה הק'.
עוד באתר:
ועוד אפשר לתרץ, כי שאר תלמידי החכמים לומדים תורה ומקבלים מרבו המובהק וכל אחד קיבל מרבו, כפי שנאמר בתחילת מסכת אבות משה קיבל תורה מסיני ומסרה וכו' אולם לא כן עבדי משה רבינו שלמד וקיבל התורה הק' מסיני מהגבורה, וממנה נפוצה התורה לכל ישראל עד סוף כל הדורות, וממילא שונה הוא משה רבינו מכל שאר תלמידי חכמים, שאפילו עניו הוא משה ומחל על כבודו אין הקב"ה מוותר עליו ועל כבודו, כי משה רבינו הוא התלמיד חכם הראשון בישראל אשר ממנו תצא תורה, ומפני זה אמר השי"ת כי פה אל פה אדבר בו ותמונת ה' יביט וכו'.
וזה הוא מה שמביא הפסוק כי משה רבינו עניו מכל אדם, וכאן ההזדמנות לחזק דברים אלו שרופפים הם בדורנו, שאינשי דלא מעלי מתירים לעצמם לדבר נגד גדול זה או אחר, וכתב הרמב"ם (בפרק ו מהלכות תלמוד תורה), עוון גדול לבזות את החכמים או לשנאותן, ולא חרבה ירושלים עד שבזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (בספר דברי הימים לו) "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא", כלומר, היו בוזים לומדי דבריו של ה', שהם התלמידי חכמים, ובעון זה עלתה חמת ה' עד שנענשו ישראל בחורבן ירושלים.
במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו: אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס. ובגמרא שם (דף צט:) פירשו, רב ורבי חנינא אמרו שניהם, "אפיקורס", זה המבזה תלמידי חכמים. נמצא אם כן שהמבזה תלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא לכן ישמע חכם ויוסף לקח ויזהר מבלתי דבר דברים שאינם ראויים כנגד תלמידי חכמים ואפילו שלרבו יש מחלוקת עימו.
****
"ואביה ירוק ירק בפניה הלוא תיכלם" (יב' יד')
שואל הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל מה ענין "אביה" כאן, וכי אם הוא לא היה יורק בפניה לא היה מגיע לה עונש? הרי היא דיברה לשון הרע!
אלא מתרץ הרב זצ"ל שבשעה שגירש עמרם את יוכבד אמרה לו מרים איך אתה מגרשה הרי לא קיימת מצות פריה ורביה, אמר לה הרי קיימתי שיש לי בן ובת, אמרה לו הלכה כבית שמאי שצריך 2 זכרים, ועדיין אין לך, כששמע זאת הלך והחזיר את אשתו, אולם כאן בפרשתנו, כשדיברה כנגד משה איך הוא פירש מאישתו הרי לא קיים מצות פריה ורביה לפי בית הילל (כי היו לו רק את גרשום ואליעזר) לכן אביה עתה יורק בפניה, שהרי לי אמרת שהלכה כבית שמאי, ולמשה את אומרת שהלכה כבית הילל? לכן אמר ה' אם לא הייתה סותרת את דבריה ואביה לא היה יכול לירוק בפניה החרשתי כי כוונתה לשם שמיים, עכשיו שסתרה את דבריה, מגיע לה עונש שתיכלם 7 ימים.
