ליבי אומר לי • האם המסע החדש של ליבי יחזיק מעמד?

החיים שלנו הם רכבת מטאפורית (לא אני אמרתי את זה), רכבת כזו עמוסה קרונות שלא מפסיקה לזוז ולהתקדם. לפעמים אנחנו עוזרים לה, מנווטים אותה למטרות שאנחנו רוצים להשיג ולפעמים, לפעמים אנחנו פשוט יושבים באחד הקרונות ומתבטלים, צופים בנוף החולף ומחכים שמשהו יקרה.

אז הנה, קרה, הרכבת שלנו עצרה בתחנה, "פסח", מכריז השלט, וצוות הניקוי ממהר להוציא את החמץ. ואיכשהו, בין מצה, ביצה לרביצה, הרכבת שלנו יוצאת גם מהתחנה הזו וממשיכה הלאה.

אותי לימדו שבכל תחנה כזו בה רכבת החיים שלי עוצרת, אני יכולה לאסוף איתי משהו להמשך הדרך, זה יכול להיות משהו קטן שנראה לא משמעותי במיוחד, אבל הוא מסוגל לשנות לגמרי את המסע שלי, להפוך אותו מעוד נסיעה ללא תכלית לחיים שיש בהם. שיש בהם כיוון, יעדים ושיפור עצמי, ובכל תחנה כזו בה עוצרת הרכבת שלי אני משתדלת לאסוף איתי משהו קטן לדרך.

עוד באתר:

צפו בתיעוד

הזוי: 15 פלסטינים שוחררו לשטחי הרצועה ללא כל תמורה

שמעון כץ

הדרשה שאסור לפספס

'אתם משתמטים מלימוד ולא מתביישים להאשים אותנו?'

פנחס בן זיו

שיעור המרתק

איך אימהות בני ישיבה ישנות טוב בלילה? "שאלה דמגוגית"

פנחס בן זיו

צפו

האב השכול סירב להשתתף: ריקוד שיקם לב שבור

גיל ישראלוב

הפעם בחרתי לקחת איתי את המושג "חירות", על שלל פירושיו והסבריו ומדרשיו (ויש לו הרבה כאלו, כך שהוא מאוד שימושי וגמיש), ולחפש איך אני יכולה להפוך את המושג הזה למשהו שישפר את החיים שלי, בדברים הקטנים, בהרגלים היומיומיים, כי בסופו של דבר הם אלו שקובעים איך יראו החיים שלי, לא כך?

התחלתי כבר הבוקר, כשנכנסתי למאפיה לחפש לחם כוסמין. לחם לא היה עדיין, אבל שלל בורקסים ורוגעלעך ומיני מאפים מגרים וריחניים כבר מילאו את המדפים והציפו את כל החושים שלי, ולא אשקר, היה בי פיתוי רגעי להתפנק במשהו קטן, אבל אחרי שניה הוא עבר, ואני יצאתי משם והמשכתי הביתה, בשקיות ריקות ובלב מלא, מרגישה כל כך משוחררת. משוחררת מחוסר היכולת לעמוד בפני פיתויים, משוחררת מהכניעה הלכאורה מובנת מאליה להנאה רגעית ומיותרת. משוחררת מהחרטה שבאה בעקבותיה.

אני יודעת שההתלהבויות הללו, כשמוצאים משהו חדש ללכת אתו, הולכות ודועכות עם הזמן, אני יודעת שיש מצב שבעוד חודש, כשאני אזדמן לאותה סיטואציה, יהיה לי קשה הרבה יותר לעמוד בפיתוי, ואולי בכלל לא אצליח וזה בסדר, גם זה חלק מהמסע. חלק מהלמידה, ואת היכולת המופלאה לקום מנפילות ולנסות שוב, לקחנו כולנו אי שם באחת התחנות הראשונות, אבל כל זמן שההתלהבות הזו כאן, אני מתכוונת לנצל אותה, להמשיך לשחרר את עצמי מכבלים קטנים, שגרתיים ומעצבנים שמצאתי את עצמי נכנעת להם סתם כי זה היה הכי קל, להמשיך להזכיר לעצמי בכל פעם איך מרגישה חירות אמיתית, גם אם היא ממש קטנה ורגעית, כי מאוסף של רגעים קטנים נוצרים חיים גדולים ומשמעותיים.

אז מה אתם לוקחים לכם מחג הפסח? גם אם זה יחזיק מעמד רק שבוע שבועיים, זה עדיין ישנה משהו, גם אם הוא קטן.