עקורת בית: מישהי יצאה מהכלים

התיאורים במחברת גרמו לי לרוץ למטבח, להתחמש בסכין חדה וכמה כפות, ללבוש סינר גדול ולבתר נתחי עוף לפי המתכון, והרגע. יום חמישי. אח, זאת הזדמנות להכין את החמין של סבתא מהעיירה. יצאתי מהבית כמו חייל אל הבסיס, הגעתי אל הקצב, וכמעט דרשתי עצמות בקר, ועור למילוי. שילמתי בזריקת מטבע, וכבר הייתי במעבר החצייה שלפני הירקן. כשבעלי הגיע הביתה, הוא סתם את האף.

"הוצאת את כל המטבח", גיחך כשראה אותי עומדת במהפכה ושורפת הררי בצל על אש נמוכה. "מה זה?" שאל ברגע הבא כשאני תזזתי לסיר הבא, וניסיתי, באמת שניסיתי למלאות את הקישקע העצמאי. "אמא השאירה לי צוואה, ואני הולכת לקיים אותה". אמרתי לו ולא הרמתי עין מהסיר. "אשמח לעזור לך, אבל תפעלי בהיגיון", הוא אמר. אמר אמר, אבל ההיגיון זנח אותי ביום שמצאתי את המחברת.

"אמא, זה קצת יבש", הצביעה הבת בסלידה על הכופתאה. זו הייתה הגדרה עדינה. נכון, המרקם שלה עדיין רחוק ממושלם, ועדיין לא מצאתי את ההרמוניה המאוזנת של הטעמים, אבל אני אגיע לשם. אמא אני מבטיחה. הייתי חדורת מטרה. אני רוצה ללמוד לחתוך את הבשרים נכון, כך שהם יהיו עסיסיים ושופעי טעם,יגיעו לשולחן לוהטים ויגרמו לחיך לעונג צרוף. לא רק לחיך, גם לנשמה. זאת ההיסטוריה המשפחתית שלנו הרי, לא? תמיד ידעתי שסבא וסבתא גדלו בעיירה, מעולם לא שמעתי את הסיפור שלהם.

עוד באתר:

לא נפרדו

מזעזע: הבעל גילה שאשתו נפטרה, התמוטט ונפטר

אלי יעקובוביץ

צפו ותתחזקו

החטוף בקריאה מרגשת: "שנתיים חלמתי להניח תפילין"

פנחס בן זיו

רגעי מתח

דרמטי: הפצ"רית המודחת נעדרה ונמצאה אחר חיפושים

פנחס בן זיו

נמנע אסון

"רד לרצפה": כך נעצר החשוד שאיים להרוג יהודים

גדי פוקס

מעניין למה אמא הסתירה אותו מאיתנו? חושך בא לחלון המטבח. הייתי מותשת. "מי ישטוף את כל הכלים האלה? החלטת לא להשאיר אפילו כלי אחד בארון?" שאלתי את המבשלת המשוגעת, אחוזת הטרוף שהשתלטה לי על המטבח. בעלי הכין לי כוס תה בכוס חד פעמית ומצא עוגית שקדים בארון. אחר כך הוציא לשנינו טשולנט רותח לצלחת. "תשתפי אותי", הוא התחנן. אני פרצתי בצחוק מטורף, הסתכלתי על המטבח, והכלים, והבלגן, והמתכונים שהדפסתי, צחקתי ובכיתי וצחקתי.

"אתה חושב שאני משוגעת?" שאלתי אותו. "לא, את לא משוגעת, את איבדת את אמא שלך, ואיבדת עבודה שהתמכרת אליה, ומצאת מחברת שמרגשת אותך והחיים שלך הפוכים ואת רוצה לבנות אותם בחזרה" הוא אמר והזיז עם הכף את הגריסים החומים בצלחת. "אני מציע שנלך לישון, מחר אעזור לך לסדר את כל הבלגן. בואי נעשה את זה נכון, נתייעץ. אם את רוצה להקים עסק אמיתי, אל תפעלי מהבטן, תפעלי מהראש".

ככה אמר הבעל שלי, שגם הוא עבר טראומה, גם הוא כמוני ויתר על הבית ועבר שנה עם הרבה קפיצות בלב, גם הוא צריך לקבל לבית את אחותי החורגת, וגם לחייך, וגם לעזור….ובלילה, בחלום, קפצו לי מול העיניים קישקע, כופתאות, שעועית וגריסים ופרצו בריקוד מטורף וחרצו לי לשון.