אם בחוקתי תלכו (כו,ג)
"אם בחוקתי תלכו" – פירש רש"י שתהיו "עמלים בתורה"
רבות ונצורות מבטיחה התורה להולך בחוקותיה. ומי הוא ההולך בחוקותיה? העמל בתורה, כפרוש רש"י. וכדי שנקבל מושג, עד כמה הדברים הללו מוחשיים – שמי שכל ישותו היא עסק התורה, זוכה לכך שהעולם כלו עומד לרשותו, מן הראוי לצטט כאן ספור שספר המגיד הירושלמי, רבי שלום שבדרון זצ"ל.
רבי שבתאי הכהן מחבר ספר הש"ך (על השולחן ערוך) נהג לומר שעור קבוע בבית מדרשו. פעם אחת הזדמן לשם ה"מגן אברהם", אלא ששניהם לא ידעו איש על גדולת רעהו בתורה. האזין ה"מגן אברהם" לשעורו של הש"ך, שנאמר, כמובן, כיד ה' הטובה עליו, והדברים מצאו מאד חן בעיניו. אלא שהיו לו כמה השגות. אולם מפאת ענוותנותו רצה המגן אברהם לשמור על אלמוניותו, לפיכך פנה אל אחד האברכים שעשה עליו רושם כי תלמיד חכם הוא, ואמר לו: גש אל הרב שאומר את השיעור, ותקשה עליו מגמרא פלונית. וכאשר הוא יתרץ לך כך וכך, תענה לו בדרך זו וזו, ותקשה עליו קושיא גדולה מגמרא אחרת, ומהרא"ש במסכת פלונית, וכך תפלפל אתו עוד ועוד. מצויד בתדריך המדויק הזה, נגש אותו אברך תלמיד חכם אל הש"ך מיד לאחר השעור, ופתח עמו במשא ומתן.
הש"ך נהנה מאד בשוחחו עמו, וחשב כי גדול הדור עומד לפניו. ואמנם, מיד כשסיימו את המשא ומתן הנוגע לשיעורו, החל לשוחח עמו בלמוד על דברים אחרים. עד מהרה התחוור לו, לש"ך, כי הבור כמעט ריק, וכי אין הוא גדול בתורה כפי שחשב. אמנם לא עם הארץ גמור, אך לא תלמיד חכם גדול מאד, ומיד הבין כי מאן דהוא, גדול מאד בתורה, שלחו אליו. הוא בקש ממנו שיגלה לו מי הלז, והלה הפגיש אותו עם ה"מגן אברהם"…
עוד באתר:
פתחו ה"מגן אברהם" והש"ך במשא ומתן בהלכה ובפלפולה של תורה, ועד מהרה געשה ורעשה הארץ סביבם, וכאילו אש ירדה מן השמים.
וכך, עודם מדברים ושמחים בדברי התורה שהעלו, נכנס אחד השכנים והודיע, כי השכן הדר בקומה ממעל שוכב וגוסס. הש"ך היה כהן, ומה היה עליו לעשות עתה? לקום ולברוח. אך לא. הוא הפשיל את שרוולו, וגילה את זרועו, תוך כדי שהוא מכריז: "אני מצוה להמתין"! והגוסס המתין…
הש"ך וה"מגן אברהם" המשיכו לדבר בלמוד, ורק כשסיימו ויצאו החוצה, נפטר אותו גוסס.
כיצד עלינו לפרש את הספור הזה? כפשוטו. "אם בחוקתי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה, תזכו לכל הברכות. האם גם בימינו תתכן זכות כזאת? בהחלט כן זכה דורנו למרן מאור ישראל רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל שעמל התורה שלו היה לשם דבר וכשהיה לומד לא היה חש שום דבר מסביבו וזכורני בסוף ימיו כאשר נפל והיה לו כאבים עצומים שקשה היה לסובבים אותו לשמוע את זעקות הכאב, אולם זה היה פלא כשהיה מתיישב ללמוד למשך כמה שעות לא הוציא הגה מפיו וכשהיה קם מלימודו חזרו הכאבים וזעקות הכאב, ועד כדי כך כשראש הממשלה בא לבקרו ועמד ממולו במשך 15 דקות ולא הרגיש במאומה זהו "עמלה של תורה". ובוודאי כל אחד יכול להגיע לדרגה זו שתהיו עמלים בתורה.
********
"ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם" (כו, יא)-
מבאר רש"י, "ולא תגעל נפשי אתכם- אין רוחי קצה בכם".
מקשה הרמב"ן- "ולא ידעתי מה הטעם בזה, שיאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצוות ובעשותנו רצונו, לא ימאס אותנו בגעול נפשו" לכאורה הדברים תמוהים- איזו מין הבטחה היא זו, שאם ננהג כראוי ונקיים את המצוות כהלכתן, הקב"ה לא יקוץ בנו ולא "תגעל נפשו" אותנו?.
ואולי כוונת הפסוק היא כך- ישנו ריחוק טבעי בין בשר ודם לבין קדושת השכינה (ריחוק שאינו קשור בהכרח לעונש, אלא לעצם העובדה שבאופן טבעי בשר ודם אינו יכול להשיג השגות שבקדושה וקירבה לשכינה). הפסוק מבטיח, שעשיית המצוות וקיום רצון ה' יבטלו ריחוק טבעי זה, יסירו את המחיצות והשכינה תשרה עלינו, וזהו "לא תגעל נפשי אתכם" – לא יתקיים אותו ריחוק שישנו כאשר המצוות אינן מקוימות כראוי.
והנצי"ב (בספרו "העמק דבר"), שמפרש את הבטחת הפסוק כך: בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, ישכין הקב"ה את שכינתו בינינו גם אם יש מקצת יחידים היוצאים מן הכלל ועוברים על רצונו של מקום, ולא תרחק השכינה מעם ישראל מחמת אותם יחידים. וזהו "ולא תגעל נפשי אתכם", שעל אף היחידים היוצאים מן הכלל ועוברי עבירה, לא תרחק השכינה מאיתנו.
שבת שלום!
