לנצח בשפה אחרת • שפת הגוף מספרת לנו הכל

מה מבדיל מורה מרתק ממורה סתם? עד כמה משפיעות התנועות שלנו בפגישת שידוכים על בן שיחנו, איך לצלוח בשלום ראיון עבודה, ולמה סברנו שמיט רומני ניצח בעימות הראשון את הנשיא אובמה? על חשיבותה של התקשורת הלא מילולית, ועל היכולת להקרין תדמית משכנעת ואמינה.
שפת גוף – תורת ה’איך’ ולא ה’מה’

כמה פעמים שמעתם שלא מה שאתם אומרים קובע, אלא איך אתם אומרים זאת? אבל האם ידעתם שבתקשורת בין אישית, יש למסר הבלתי מילולי מעל 90% השפעה, לעומת 10% השפעה למילים?
זוהי שפת הגוף, שפה מורכבת ומשמעותית בסיטואציות רבות. החל בראיון עבודה, הרצאה מול קהל, פגישת שידוכים, ועד לדוגמה האקטואלית במיוחד בימים אלה, בקרב מנהיגים פוליטיים – כאשר המועמדים נתונים לבחירת הקהל. אז מהו המפתח לתקשורת טובה? איך להעביר מסר נכון? מה שפת הגוף שלנו אומרת, וכיצד כדאי לנו להתנהג כשחשוב לנו להצליח – הכל טמון בתורת שפת הגוף.

התורה הזו נולדה ביוון העתיקה, כאלף שנה לפני הספירה. בתחילה היא נקראה אומנות התנועה. אז, היא התרכזה בעיקר בניבוי עתידות על פי קמטי הפנים. האגדה מספרת על בן איכרים, שבניגוד לרוח התקופה דאז הצליח להתחבב על האצולה הגבוהה. הוא התגלה כאדם חכם, וככזה שמסוגל לקבל הכרעות על ידי יכולת ניתוח אופיו של העומד מולו. פטרוניו שהעריכו את כישוריו, קרבו אותו אליהם ונעזרו בו לצרכיהם.

גאיוס ביצע את המוטל עליו באופן מדהים. החל בזיהוי כוונותיו של איש עסקים שעמו היו המעסיקים בקשר, וכלה בבניית אסטרטגיות פוליטיות לחכמי יוון. אלא שאז, אחד ממקורבי המלך חמד אותו לעצמו. גאיוס סירב, ונשלח לגלות בקצה אתונה. בכדי לשכוח את מר ליבו, החליט האחרון לנסות ולשפר את ‘אומנות התנועה’. האגדה מספרת כי לשם כך היה מתבונן בבני הכפר ובבעלי חיים, עד שידע להבחין בכוונותיהם של זוחלים ובעלי כנף.

מאז ועד היום, נעזרים באותה החכמה פסיכולוגים, חוקרי משטרה ויועצי תקשורת, חלקם אף טוענים כי מדובר במדע מדויק חף מטעויות, וכי מי שבקיא בו כמעט ולא ייכשל בדיאגנוזה על מהות בן שיחו. לשימוש בתורה זו ישנם לא מעט מקורות יהודיים – ובקבלה הורחב עליה רבות. הספרות המקצועית מלאה בכתבי עת ובספרים, העוסקים בפרשנויות ובניתוח שפת הגוף. כיום, יועצי התקשורת הפכו לצרכנים העיקריים של המדע המרתק.

למה שפת גוף כה חשובה

בוודאי שמעתם בעבר כי לרוב אנשים זוכרים יותר דברים שראו, מאשר דברים ששמעו. הרבה אחרי פגישה, אנו נוטים לשכוח את הנאמר, אך אנו נשארים תחת הרושם שהאדם השאיר. בהוויות החיים למדנו, שאנשים לפעמים משקרים במילים, אך הבעות הפנים ושפת הגוף יותר כנים. כשיש התאמה בין המילים ושפת הגוף – המסר אמין. כשהמילים ושפת הגוף משדרים אחרת, אנו מאמינים לשפת הגוף יותר מאשר למילים. למשל, אתם שואלים מכר: “איך היה הראיון עם הבוס?” החבר עונה: “בסדר”, אבל החיוך נעלם מפניו, וידיו מתהדקות על המחברת שהוא מחזיק. האם הוא באמת הצליח בראיון? כנראה שלא. כשהבעת פניו של אדם שונה מהמילים הנשמעות, הניסיון שלך אומר לסמוך על שפת הגוף, ולא על המילים, כי הגוף לא יודע לשקר.

שפת הגוף משקפת בעיקר רגשות – כמו העניין או חוסר העניין באדם איתו אנו משוחחים, הרגשתנו לגבי תכני השיחה וכדומה.

מסרים חיוביים בפגישת עסקים, בפגישת שידוכים ועוד:

יציבה נינוחה: שב בנוחות, נשימה רגועה, אל תהיה מתוח ואל תעשה תנועות גדולות וחדות, זה לא עוזר ליצירת תקשורת.
זרועות רגועות: ידיים וזרועות לא מוצלבות, לשמור אותן במצב פתוח. (כף יד חשופה לבן השיח היא סימן לפתיחות).
קשר עין טוב: הסתכלות בעיניים של בן השיח, במיוחד כשהוא מדבר ומביע עניין. כדי לעשות זאת נכון, יש לתת למבט לשוטט קצת, כדי שיראה טבעי ולא יתפרש כנעיצת עיניים.
לנוד בהסכמה: רצוי להנהן מדי פעם כתגובה למה שהאחר אומר. זה משוב חיובי המעיד על עניין, הבנה והקשבה. בכל מקרה אין להגזים, תנודות תכופות מדי, יראו כאילו אינך מקשיב ומחשבותיך נודדות למקום אחר.
חיוך וקורטוב של הומור: מצביע על יחסים חמים.
הטיית הגוף קדימה: תנוחה המעידה על רצון לצמצם מרחק מתוך מעורבות, קשב ועניין. אם תרכון כלפי הזולת, גם כאשר אינך מסכים עם דבריו, ותביע את חוסר הסכמתך במילים – יהיה לו קל יותר לקבל את התנגדותך, שכן היא תתקבל כעניינית ולא כרגשית.
תנועות ידיים רחבות: “דיבור בידיים” מצביע על מעורבות בשיחה, ועל פתיחות לאדם אחר. תנועות מלאות ורחבות מקנות לאדם מראה בטוח, ומשוות לו תדמית מנהיגותית. אולם הגזמה תתפרש באופן שלילי, אז שימו לב למינון.

מסרים שליליים:

מתח בגוף: קשיחות, פנים חסרות הבעה או מתוחות, תנועות גוף חדות, כפות ידיים מונחות על השולחן באחיזה חזקה. זה יכול להתפרש כאילו אני מודאג מהנושא או מהאדם שעלי להתמודד מולו.
ידיים משולבות: תנוחה היוצרת חיץ בין האדם והסובבים אותו, ויכולה להיות ביטוי של התנגדות למה שנאמר.
ידיים על הפנים: יד על הפה סוגרת תקשורת. להישען על המרפק כשהסנטר בכף היד, יכול להתפרש כשעמום.
חוסר שקט בישיבה: שינויי תנוחה מרובים, משחק עם חפצים על השולחן, נקישה באצבעות – כל אלה יכולים להעיד על שעמום, עצבנות או חוסר סבלנות.
ידיים מאחורי הראש, הישענות לאחור: אם אתה מכיר את האדם היטב, יכולה התנוחה הזו להצביע על נינוחות. בפגישה ראשונה זה משקף רצון לשליטה וכוח, וניסיון להרשים.
פיהוק: שעמום ומבוכה.
חוסר סבלנות: התפרצות לדברי האחר, או כאשר הפה נפתח מספר פעמים בנסיון לדבר.
הסחת דעת: עיניים קופצות ממקום למקום. עיניים בוהות, להסתכל על האחרים בסביבה.
הישענות מתחמקת: התחמקות מהישענות קדימה ליצירת קירבה, אפילו כשצריך להושיט משהו לאדם השני, יוצרת אווירה מאד שלילית.
הבעת פנים שלילית: כולל את נדנוד הראש, עיניים צרות, פה שמוט.

 

להופיע ולהשפיע
מה אומרת שפת הגוף של הפוליטיקאים בעידן הנוכחי? המומחה גבריאל רעם מפרשן:
אהוד ברק – מעצורים בהבעה. שפת הגוף שלו קפואה, קמוצה ושמורה מאד. כשהוא לא מתאמץ להקסים, הוא עוד נסבל, אבל הגרוע מכל קורה כשהוא מנסה להרשים- אז, השדר לא עובר. הנתונים הפיזיים שלו לא מרשימים, ותנועות גופו משדרות מעצורים באנרגיה הרגשית. בעיה נוספת היא היעדר צוואר, שמורה על חשש וצורך במגננה. יש לו גם סנטר הפונה כלפי מעלה, דבר שמשדר גאווה והתנשאות. השפתיים שלו צרות מאד, והן מעבירות רושם קפוץ וקמצני. הוא משדר מסר סותר, וכאיש צבא הוא למד לא להפגין רגשות. זה משאיר את האנשים קרים אליו.
אלי ישי – גם אלי ישי לא משדר רגשות, אלא קול קר ומתכתי. הוא כמעט לא זז, והוא מבטא לעיתים קרובות כעס ומרירות.
דרעי – יש לו שפת גוף רכה, מרושלת, לא מאורגנת. הוא יוצר סימפטיה דווקא כמי שנעשה לו עוול. לדרעי יש אותה כריזמה שיש לקלינטון: הם לעיתים מושכים שפתיים, מתבלבלים, לא מתוכננים. זה יוצר סימפטיה.
ביבי – יותר מידי פלקטי, יותר מידי סינתטי. יותר מידי מתוכנן, מטופח ושמרן. התנועות ושפת הגוף שלו לא זורמות בחופשיות.
חיים רמון – לא נתפס כרציני מספיק. נראה כנער פוחז מכדי שנוכל לסמוך עליו. יש לו מן קריצה ערמומית, כאילו הוא עובד על כולם. יש לו מן העוויה בפנים, כיווץ של השפתיים, שכאילו אומר: ‘אל תדאגו, אני כבר מהנדס את הדברים’.
רושם ראשוני ככלי להצלחה בעסקים

 

בדומה ל”אומנות התנועה”, גם ללחיצת היד ישנם שורשים עתיקים. אז, לחצו האחד את ידי השני כאות לשלום, וכדי להראות כי באו בידיים ריקות וללא נשק.
תמי לנצוט ליבוביץ', מחברת הספר “קוד התדמית והנימוס הנוהג בארץ ובעולם”, מדגישה כי ללחיצת היד יש משמעות גדולה יותר בעולם העסקים: “לחיצת יד היא כרטיס כניסה לקשר ראשוני ביניכם לבין העומד מולכם, וישנה חשיבות גדולה לצורת הלחיצה, מתי היא מתרחשת, כמה כוח מפעילים וכמה זמן מקציבים לטקס הקצרצר”, והיא מוסיפה: “ללחיצת יד בעת היכרות עסקית- חשיבות רבה מאד בנוגע לרושם שאנו עושים, והיא מסגירה הרבה מסודות הנפש והאישיות”.
לחיצת יד אפקטיבית

לחיצת היד המושלמת מלווה במבט ישיר, בחיוך ובקומה זקופה, והיא עדיפה על מסירת יד רפויה, הגשת קצות האצבעות בלבד ועוד. לחיצת היד צריכה להיות חזקה ויציבה, כדי לשדר שאני טיפוס מקצועי, בוטח בעצמי, יציב, מוכן לכל, ושמח להכיר.
אין צורך לנער את הידיים יותר מפעם אחת. אם ההתרגשות גדולה מאד, אפשר עוד פעם קצרה נוספת, ודי. לחיצה נעימה והחלטית היא זו שבה שני הצדדים מושיטים את יד ימינם עם אגודל זקוף, לופתים זה את כף ידו של זה, מהדקים להרף קצר- ונפרדים. משך הלחיצה נע בין שתיים לשלוש שניות, או עד שמספיקים לומר ‘נעים מאד להכיר אותך’.