אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שיש שני סוגי אנשים שזכו לנשמה טהורה, יש שזיככו את הנשמה בטירחה ויגיעה עצמית, ויש שזכו לנשמה גבוהה מצד אביהם הצדיק שהמשיך להם נשמה טהורה במחשבתו בשעת הזיווג.
והחילוק בין שני הסוגים הללו הוא, שהראשון קנה את הנשמה להיות כ'אשה' וגם אחרי פטירתו היא מחוברת אלו, ו'צדיקים במיתתם קרויים חיים', ואילו השני שלא טרח בזיכוך הנשמה, אינה מחוברת אליו לאחר פטירתו.
עוד באתר:
ועל ידי מעשי האדם, שעוסק בגשמיות רק כדי חיותו בשביל עבודת השם יתברך, הרי הוא מזכך את גוף להיות רוחני, ולכך גם לאחר פטירתו הנשמה יכולה להתחבר אליו, ולכן נקראת הנשמה 'אשה', כי צריך לזון ולפרנס אותה במצוות ומעשים טובים, ובכך מתחברים עם הנשמה להיות אחד, כמו איש ואשה, כלומר שגם הגוף הופך להיות רוחני.
וכל זה מרומז בכתובים: 'אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא' שקנה את הנשמה הנקראת 'אשה' ודאג לפרנס אותם במצוות ומעשים טובים, 'וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ' גם לאחר יציאתו מהעולם, אבל אם 'אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה' שזכה במתנה לנשמה גבוהה מאת הקדוש ברוך הוא אדון העולם, אז 'הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ' שהם הנשמה הנקראת 'אשה', והמעשים טובים הנקראים 'ילדיה', יהיו לאדוניה, שלא ילכו עמו אחר פטירתו.
[אור החיים משפטים פרק כא פסוק ד]
