"אבודים בזמן": מדע בדיוני ברוח יהודית

אחרי ששמעתי שוב ושוב דיבורים והמלצות על סבר הביכורים של ולדר ג'וניור שיצא בספר חדשני מסקרן ופורץ דרך התגלגל לידיי הספר החדש מאחוריו עומד הסופר משה ולדר, בנו של הסופר ואיש "קול חי", חיים ולדר העומד מאחורי הצלחה ספרותית מסחררת ועשרות ספרים פופולאריים.

כבר כשמביטים על העטיפה, הדבר הראשון שנקלט הוא "עתידנות", מוטיבים של מכונות זמן ואשליות בדיוניות שאמנם פופולאריים מאוד בעולם, אבל פחות פרצו לעולם התוכן החרדי בוודאי שלא על ידי סופרים איכותיים ובני תורה מסוגו של ולדר, האברך הצעיר.

מבחוץ נראה הרבה רכבים מעופפים, צלליות של רובוטים המסתובבים בעולם שכולו צבעים ומסכים. אך כשצוללים אל תוך הספר – ומדובר בחתיכת צלילה של 430 עמודים כתובים – אנחנו פוגשים בשלושה ילדי חיידר שנכנסים לתוך בית מוזר שצץ פתאום בתוך שדה נטוש ואיכשהו, כשהם יוצאים ממנו בחזרה, הם מופיעים אמנם באותו מיקום אבל שבעים שנה מאוחר יותר.

עוד באתר:

חי באמונה

רכבו של החטוף נפרץ והפלאפון נגנב, כך הגיב

אלי יעקובוביץ

בהשתתפות אלפים

היישר מירושלים: צפו בהתוועדות י"ט כסלו של 'צמאה'

מערכת אמס

רגע לפני שבת

התקציב אושר בממשלה: שר אחד התנגד לרפורמת החלב

צבי טסלר

עם אוזניות מיוחדות

צולם במצלמה כשרה: כינוס האלפים נגד פגעי הטכנולוגיה

נתי קאליש

כן אני יודע, בשלב הזה נופל האסימון שמדובר בספר בסגנון מדע בדיוני, כשיש הסברים כביכול מדעיים לעניין – אבל למעשה מדובר בטכנולוגיה שלא קיימת כיום וסביר להניח, שלא תהיה קיימת לעולם. אבל ניתן ללמוד ממנה הרבה מוסר השכל מה היינו עושים לו היינו במצב כזה.

הילדים מגלים עולם עתידני מרהיב ומרתק, מלא בפרטים קטנים שעשויים להקל על האנושות (בגדים שמתגהצים מעצמם, ספות שנכנסות אל הקיר ומנות אוכל שמתחממות בלחיצה) וכמובן הרובוטים שמסתובבים בכל מקום ומשמשים מעין משרתים יעילים לכל דבר ועניין.

מכאן והלאה מתחילה עלילה קולחת ומעניינת, הכוללת מאבק בין שני פרופסורים מבריקים על נושא הרובוטים והטכנולוגיה האחד מעוניין להשמיד אותם לחלוטין והאחר מעוניין להשאיר אותם כפי שהם. המאבק גורר את הילדים איתו ויש להם תפקיד חשוב בתוך העלילה הזו, תפקיד שאליו הם נשאבים בעל כרחם.

לא נעשה לכם ספויילרים… רק נאמר שיש הרבה מתח ותהפוכות במהלך הספר ולמרות שמדובר בספר מנוקד לילדים ונוער, הוא בהחלט יכול לעניין גם מבוגרים.
הכתיבה שופעת בהומור ובציניות ובעיקר מתארת ביד אמן איך ייראה העולם בעוד שבעים שנה, לדעת הכותב כמובן.