טרגדיה מכמירת לב בבני ברק, עם פטירתו של האברך הרב מרדכי ששון, והוא בן 41 בלבד, והותיר אלמנה ושלושה יתומים, הגדולה שבהם בת חמש וחצי, ילד בן ארבע, והקטנה בת שנה בלבד.
בביתה של משפחת ששון שורר בימים אלו אבל כבד ותחושה קשה של העדר וחיסרון. האבא, הרב מרדכי, היה הרוח החיה של הבית, הוא היה המפרנס היחידי, וזאת לצד לימודיו בכולל האברכים.
לפני הצהרים היה עמל ומתייגע בתורה, ואחר הצהרים היה סוגר את הגמרא כדי לשאת בעול הפרנסה. מרעייתו מרים הוא ביקש שלא תדאג מעניינים כספיים, ושתקדיש את כל כוחותיה לגידולם של שלושת הילדים.
עוד באתר:
כך התנהלו חיי המשפחה על מי מנוחות, עד לפרוץ מגפת הקורונה. אז הצטמצמו משמעותית ההכנסות, ולאחר שההגבלות הוסרו והחשש החל להתפוגג, חש הרב מרדכי ששון בחולשה הולכת ומתגברת, ולא הצליח לחזור לעבודה בצורה סדירה.
למרות הבדיקות שנערכו ושלא מצאו דבר, הרב מרדכי המשיך לשקוד על התורה והעבודה, ולנסות ולהביא טרף לביתו, אבל הר החובות הלך והתגבה.
המשפחה התגוררה בדירה שכורה, והעלויות של אלפי שקלים בחודש רק הכבידו עוד יותר.
לפני למעלה מחצי שנה, בשמחת החלאקה של הילד בן השלוש, החזיק הרב מרדכי את הילד על זרועותיו כשהוא עטוף בטלית, ויצא עמו לכיוון תלמוד התורה כנהוג, אבל כוחותיו לא עמדו לו. חולשה נוראה התפשטה בכל גופו. הוא לא הצליח לשאת את בנו, חתן השמחה.
משם מיהר הרב מרדכי לבית החולים, בדיקות נערכו שוב ושוב, במשך מספר חודשים נערכו בדיקות שונות, עד שלבסוף הגיעה האבחנה הנוראה. סרטן בדרגה 4 קינן בגופו.
הרופאים היו אופטימיים. "הרוב המוחלט יוצאים מזה או לפחות מחזיקים מעמד שנים רבות לצד המחלה", הם אמרו. אבל הרב מרדכי היה מאותם עשרים אחוזים שלא מצליחים להתגבר על המחלה.
הוא החל לעבור טיפול ניסיוני ויקר מאוד, שבמסגרתו היה צריך להתאשפז בכל יום לאשפוז יום בבית החולים בתל השומר. הייסורים היו קשים ומרים, והטיפול לא חולל שינוי. מצבו רק החך והחמיר בקצב מהיר מאוד.
בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ב, השיב הרב מרדכי ששון את נשמתו ליוצרה, כשהוא מזוכך בייסורים קשים ומרים.
בימים האחרונים לחייו, כשהבין שהוא עתיד להיפרד מהעולם, ישב מרדכי עם דף ועט, והעלה על הכתב את כל החובות שהוא חייב, חובות גדולים וחובות קטנים מאוד, כולל חצי שקל שלא הספיק להכניס לקופת הצדקה בכולל לכיסוי ההוצאות של כוס הקפה ששתה שם באחרונה, או חוב ישן נושן למכולת שתמיד היה בזיכרונו, אבל נשכח ממנו ברגע שהגיע למכולת.
"אני לא יכול ללכת מהעולם הזה לפני שכיסיתי את כל החובות", הוא בכה. בני המשפחה והחברים הבטיחו לעזור לו לכסות אותם, אבל הוא נפטר הרבה יותר מהר ממה שחשבו.
בביתו של הרב מרדכי ששון נותרו אלמנה שבורה ורצוצה שאינה עובדת או מתפרנסת בכל דרך שהיא, ושלושה ילדים קטנים. למשפחה אין אפילו דירה או נכס כלשהו, והם נותרו חסרי כל, תולים עיניים בטוב לבם של יהודים רחמנים בני רחמנים, ומבקשים עזרה.
