במה אפשר לפתוח ביום הזה?
יום בו חרב בית המקדש וגלינו מארצנו ונוטל כבוד מבית חיינו…
אך דומה שבכל שנה אדם מרגיש בתוך תוכו בהגיע תשעה באב שהנה אולי זה הסוף?
עוד באתר:
אולי שנה הבאה כבר לא נשב על הרצפה אלא נזכה להקריב זבחים לפני ה' יתברך?
וכשזה לא קורה בעוונותינו, אנחנו קצת הרבה מתבאסים…
במחשבה של: "למה, למה, למה השנה זה לא קרה"?
אולי שנה הבאה זה יקרה…
עד כאן הכל טוב ויפה, אך עלינו לחשוב לבד עם עצמנו מה עשינו בשביל שזה יקרה? חזרנו בתשובה? טיפחנו וריבינו מצוות בין אדם לחבירו? עשינו חסדים?
חורבן בית המקדש צריך טיפל'ה "להציק" לנו ביום יום, שאם זה באמת חסר לך תבכה על כך, "כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות", ולא רק אנחנו צריכים לבכות אלא אפילו גם הקב"ה בעצמו כביכול בוכה דכתיב (ירמיהו יג,יז): "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי", אומרת הגמ' בחגיגה (ה:): "ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו מאי מפני גוה אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהם ונתנה לעובדי כוכבים ר' שמואל בר נחמני אמר מפני גאוותה של מלכות שמים וכו'.
אתם שומעים? אפילו הקב"ה בוכה!!!
ומה באמת עושה הבכי ביום הגדול והקדוש הזה?
הבה ונראה:
מספרת הגמ' על רבי הקדוש ר' יהודה הנשיא (מגילה ה:): "ביקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו".
במה דברים אמורים?
ר' יהודה הנשיא ביקש לדחות תשעה באב שחל בשבת, לגמרי, וחכמים לא קיבלו את דעתו והורו שתשעה באב דחוי צריך לדחותו ליום ראשון.
ויש להבין מדוע? מה הייתה הסברא של רבי שתשעה באב דחוי חובה לדחותו לגמרי?
אלא מבאר הגאון ר' יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ראב"ד מרוקו יסוד גדול (תורת הרי"ף ח"ב) שהוא חובה גדולה לכל יהודי על המהות של תשעה באב וזה לשונו:
"אלא צריך לדעת בכל התפיסה והראיה של צום תשעה באב מה המהות של תשעה באב, שהוא לא כמו כל הצומות שעם ישראל מצטער ומזכיר את המאורע של הדבר אלא יש לו משמעות גדולה ביותר, וכו', בית ראשון ושני היו בזהב ובכסף ובדברים טובים, אבל בבית שלישי הקב"ה מצפה שנבנה וניתן מהכאב והצער שמצטערים על בית המקדש, כל בכי וצער שאנו בוכים ומצטערים אנחנו נותנים עוד אבן לבניין בית המקדש, אבל מתי שאנחנו שוכחים ולא מצטערים אנחנו מקלקלים ומחריבים את הבנייה של הבית השלישי. בבית ראשון ושני הקב"ה ביקש את הזהב והכסף כי שם בתוך הלב הייתה אהבה שלנו, בבית השלישי הבנייה על ידי הצער והכאב, העוגמת נפש אנחנו בונים את הבית השלישי. מי שבוכה ומצטער הוא בונה ומי שלא בוכה ומצטער לא בונה וכו'.
נכניס טוב טוב לראשנו – הבכי הוא לא עוד אמצעי בתשעה באב אם אדם יכול לעורר עצמו לכך, אשריו ואשרי חלקו מן השמיים, אם לא יכול שיקרא את הקינות אפילו בקול בכי נהיה ויללה, זה תשעה באב!!
זה היום שבו הקב"ה החליט על "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו".
אנחנו יכולים להילחם בזה?
לא!! באופן נחרץ…
רבי, שנפטר בשבת (כתובות קד:) סבר ששבת היא המשמעות הגדולה של בנין הבית לכן אפשר לדחותה, וחכמים סברו שהדבר לא אפשרי, כי לפי הדור צריכים את הכל, הבכי, התענית והכאב, כי זה כל מהות הבנין ואהבת החינם…
תזכרו שחודש אב – זה ר"ת אהבה בחינם…
קחו את זה מכאן לאן שאתם רוצים….
ומה קורה למי שלא מרגיש? יכול להפסיד הרבה..
איך אני יודע?
בואו ותשמעו סיפור:
סיפר הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א (באר הפרשה מסעי תשפ"ב): "פעם היה אחד שפנה באמצען של תשעת הימים אל הגאון הגדול ר' משה פיננשטיין זצוק"ל ושאלתו בפיו, הרי בימים הללו יש למעט במשא ומתן, אלא שכעת נזדמן לו הצעה לביזנס (עסק) גדול עם כמה עשירי עכו"ם , ומניעת עסק זה היא הפסד ממון עצון, התיר לו ר' משה לגמור את העסק לברכה, מכיוון שקיבל היהודי 'היתר' הוסיף לשאול האם מותר לו לגלח את שערות זקנו אשר צימח בשלושת השבועות, בכדי שיראה מכובד יותר בעת פגישתו עם הגויים, אך את זאת לא התיר לו ר' משה בשום אופן. אמנם כשבא למעשה התיר היהודי לעצמו וגילח זקנו.
בעת שבתו עם הנכרים, וכבר עמדו 'לסגור' את העסק, שאלונו נגויים, מנין לנו שהינך ישר ונאמן, אולי רמאי וגנב אתה, ענה הסוחר, הלא יהודי אנכי, ובני עמנו ידועים כאנשים נאמנים ומהוגנים. אמרו לו הגויים, אם יהודי אתה מודע איננו רואים בזקנך זיפי שערות – שהרי אסורים אתם בגילוח בימים הללו, ואם לדתך אינך נאמן ואת הלכותיה אינך מקיים, כיצד נאמין שלנו תהיה נאמן… ומה לנו לעסוק עמך, הגויים הלכו להם וכל העסק התבטל", ללמדנו לקח טוב שעושר והון מה' הוא, ואי אפשר להרוויח אפילו מאומה כשפועלים אפילו כמלא נימה נגד רצונו יתברך".
וזה המסר שגם אמנם אם אתה לא בוכה אבל "תשתתף" אל תברח מזה…
כל צער, כל בכי, כל השתתפות מוסיפה עוד לבנה לבנין בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו..
בבנין ציון וירושלים ננוחם!!!
אמן ואמן!!!
המאמר מוקדש להצלחת כל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם ושיאמר הקב"ה די לצרותינו בקרוב בקרוב ממש..
