אחד הדברים המאפיינים את ירושלים ואותם כולנו מכירים הוא ההרים שבהם היא יושבת. העיר העתיקה על גבעה אחת, הר הבית על גבעה אחרת, הר הזיתים בסמוך וביניהם גיאיות וואדיות. ואם נרחיק לשכונות ירושלים החדשה נוכל לראות שכל שכונה משתרעת לה על הר שונה.
כיצד נתון זה מסתדר עם מילותיו הקדושות של דוד המלך בתהילים המדבר על ירושלים הרים סביב לה? ירושלים אולי מסובבת בהרים עליהם היא יושבת, לא נכון יותר לכתוב על ראש ההרים יושבת ירושלים או משהו בסגנון שכזה?
התחום העירוני של ירושלים מקיף 126,300 קמ"ר משני צדי קו פרשת המים הארצי ומשתרע ממבואות רמאללה בצפון ועד בית לחם בדרום. שתיים משכונותיה הגדולות ביותר של ירושלים משתרעות ממערב לנחל שורק, ואילו במזרח, העיר נושקת למדבר יהודה. ירושלים היא העיר הגדולה ביותר בארץ, יותר מתל אביב וחיפה ביחד, הן טריטוריאלית והן דמוגרפית.
עוד באתר:
הגבהים בעיר נעים בין 800 מטר מעל פני הים משכונת גילה, הר הצופים שכונת רמות ועד פחות מ- 600 מ' מעל פני הים באפיק נחל קדרון. אוכלוסיית העיר מונה כמעט מיליון נפש אשר כ- 64% הם יהודים. רוב האוכלוסייה שאיננה יהודית מורכבת מערבים מוסלמים, עם מיעוט נוצרי מגוון.
באופן אירוני, החלקים העתיקים ביותר של ירושלים, מבחינת ההתיישבות בה, נמצאים מחוץ לחומות העיר העתיקה שנמצאת על שלוחה נמוכה יחסית להרי ירושלים ומכונה "הגבעה המזרחית" או "עיר דוד" שהינה העיר העתיקה האמיתית. הסיבה שירושלים העתיקה נמוכה יחסית מהרי ירושלים איננה בטעות.
הסביבה הפיזית בה נמצאת העיר מילאה תפקיד מרכזי בעיצוב תולדותיה של ירושלים. מאפיינים טבעיים כגון מקורות מים, מזג אוויר, מסלע ומיקום במרחב הם אשר קבעו את מיקומה של העיר המקורית, את אפשרויות התפשטותה וכיווניה, את חומרי הבניה של הבתים, את מקומות הקבורה ולפעמים אפילו את תוצאותיהן של מלחמות.
ירושלים העתיקה ממוקמת ממזרח לקו פרשת המים הארצית, והייתה אחת מתוך סדרה של ערים שנמצאו בקרבת גב הרכס של שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל. העיר ממוקמת בין האזורים הפוריים הים תיכוניים ממערב ובין הגבול הצחיח-למחצה של מדבר יהודה כלפי מזרח. הייתי אומר בהכללה מסוימת כי ירושלים מייצגת בסגנונה את האופי של ארץ ישראל שנמצאת בסביבה סוב-טרופית, חלקה מיוער וירוק והאחר יבש וצחיח.
דוגמה קלאסית לניצול נכון של טופוגרפיית העיר: לא בכדי הר הזיתים נקבע כבית הקברות של תושבי ירושלים מאחר ומבחינת מסלע, ירושלים יושבת על גיר קשה עם דולומיט וקירטון וסיפק שפע של חומרי בנייה לתושבי העיר. דרגות הקושי השונות, לפי הרכב סלע האם, קבעו את סוגי האבנים ששמשו לפרויקטים שונים של בנייה. למשל, מגיר קשה חצבו את רוב אבני הגזית. הר הזיתים בנוי על סלע רך שהתאים למערות הקבורה.
מעיין הגיחון היה למעשה מקור המים הטבעי היחידי בסביבתה המיידית של ירושלים העתיקה. הגיחון היה מעיין פועם אשר זרם כ-20 דקות כל שלוש שעות, במשך כל השנה. כך, אוכלוסיית העיר גדלה מעבר לקיבולת המעיין מה שהוביל לניצול מי הנגר שנשפכו מההרים הסובבים את הגבעות עליהם ישבה העיר העתיקה, כפי שמעידים מאגרי המים העתיקים בנחלים, וגשרי אמות המים בסביבת עיר העתיקה ועד הרי חברון המרוחקים.
ירושלים העתיקה מוקפת נחלים עמוקים משלשה צדדים. ממזרח, הערוץ העמוק של נחל קדרון, המפריד בין העיר ובין רכס הר הצופים והר הזיתים. הנחלים המקיפים את העיר העתיקה מתנקזים מן הרכסים הגבוהים: הר הזיתים ממזרח, ארמון הנציב וגילה בדרום, אזור מלון המלך דוד ומבואות העיר החדשה ממערב ורכס הר הצופים מצפון מזרח. מצפון אנו מוצאים את ההמשך של הר הצופים, הגבעה הצרפתית, והר שמואל עם קבר שמואל הנביא המתנשא מעליו.
כעת, מכשהכרנו קצת יותר את מאפייניה הטופוגרפיים של העיר נוכל להבין כיצד העובדה שגבעות הר המוריה וירושלים העתיקה נמוכות במעט משכונות ירושלים רבתי הוביל לאפשרות מחיה באותם ימים על ההר בניגוד לאופי ההתיישבות במישורי חוף כנהוג באותם ימים, זהו בדיוק הפסוק בתהילים, שירתו של דוד המלך, "ירושלים הרים סביב לה".
