1.
מלך כוזר מחפש אמונה. הוא רוצה לדעת מהי האמת, האם יש אלוקות וכן הלאה. בספר "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, שהוא אחד מספרי היסוד של מחשבת ישראל לדורותיה, מתאר רבי יהודה הלוי את ההתלבטויות של מלך כוזר. בספר כתוב, שבתחילה פנה המלך אל ה'פילוסוף' – הלא הוא ה'אתאיסט', מי שאינו מאמין בכלום. אחר כך הוא פנה אל נציג הנצרות ואל נציג האיסלאם ולאחר מכן אל 'החבר' – החכם היהודי. בסופו של דבר מלך כוזר בחר ביהדות באומרו, כי מכל שיחותיו הוא התרשם, שדווקא היהדות היא דת האמת. אחת מהסיבות שהביאו אותו למסקנה הזאת הייתה העובדה שהמנהיגים המייסדים של דתות אחרות אינם מוצגים כבני אדם אלא כמלאכי מרום, צורת החיים שלהם היא משהו לא מעשי. מלמדי הדתות שלהם אינם חושפים שום חטא או פשע שעשה אחד מאבות האומה. הם אפילו לא מספרים על איזו שגיאה שעשו. הכל מושלם! הכל מתואר בניסי ניסים. נביא אחד כולו שמיימי. הוא אינו בשר ודם. נביא אחר הוא בעל רגש, שאין דומה לו, נטול מחשבות זרות. העסק יותר מדי מושלם עד שהוא נראה לא רציני, לא אמיתי.
לעומת זאת, בתורת ישראל יש דבר מוזר מאוד. היא מספרת, שיש רבב אפילו במנהיגים הגדולים ביותר שלהם. בספר, שהיהודים בעצמם מאמינים ומביאים איתם, כתוב כיצד התנהגו אברהם ושרה כלפי הגר, ומובאות כמה וכמה נקודות, שיכולות להתפרש כחיסרון אנושי כלשהו בבחיר האבות. כן בדרך, שבה נהג יעקב כלפי עשיו. גם למשה רבנו יש הסיפור שלו במי מריבה, שבעטיו נענש ולא זכה להיכנס לארץ המובטחת. כמו כן לא פסחה התורה על חטאי אהרן הכהן, ובנביאים לא הטילו צו איסור פרסום על חטאיו של דוד המלך. וכן הלאה בכתובים. התנ"ך כולו עסק בבני אנוש, שלמרות מעלתם ודרגתם הנשגבה, יש להם גם פה ושם מכשול או חיסרון. לכן נראה לי – קבע מלך כוזר – כי התנ"ך הוא ספר הספרים הנצחי, ומכל הדתות – דווקא מדת היהודים מבצבצת ועולה האמת, ואני דבק בה. עד כאן הסיכום של דברי הכוזרי.
עוד באתר:
2.
בפרשת השבוע, פרשת תולדות, אנו נפגשים לראשונה בעשיו שהיה איש חרב ודמים, סמל הרוע והאכזריות. למעשה, כאן התחילה האנטישמיות. ובאותה פרשה אומרת התורה, כי לאחר שהבין עשיו שיעקב גנב ממנו את הברכות של אביו יצחק, הוא אמר: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", כלומר: הפסוק מלמד, שעשיו דחה את סגירת החשבונות שלו עד ש'יקרבו ימי אבל אבי', עד אחרי מותו של אבא.
עשיו, הידוע כ'עשיו הרשע', כאיש דמים שחי על חרבו, מגלה שאחיו הקטן גונב בערמומיות את הברכות, שהיו מיועדות לו, תוך שיתוף פעולה עם רבקה ושימוש בבגדי החמודות שלו כדי לנצל את העיוורון של יצחק ולעמוד מולו כעשיו. תיכף הוא צועק צעקה גדולה ומרה ופורץ בבכי. הוא מרגיש איום ונורא, מרגיש מושפל ומרומה, ועם כל זאת הוא לא עושה כלום ליעקב. מדוע?… מפרש רש"י בחצי שורה: "כדי שלא אצער את אבא". הוא לא יודע כמה שנים יצחק עוד יחייה, ובכל זאת הוא מתאזר בסבלנות וממתין ללא הגבלת זמן. הוא בוודאי יהרוג את יעקב אחיו לפי התוכנית, ובלבד שלא תיגרם מכך עוגמת נפש לאבא.
3.
למרות שעשיו שונא ליעקב, הגם שהוא וצאצאיו ידועים לשמצה בכל דברי התנ"ך, ויש אפילו מצווה למחות חלק מהם, התורה אינה שוללת ממנו מידה טובה שהייתה בו, שהיא כיבוד אב. אף טורחת להזכיר אותה. זאת תורת אמת! התורה שלנו היא תורת חיים, היא תורה אמיתית, התורה לא מסתירה שום רבב שהיה במי מהאנשים הגדולים ביותר של האומה – האבות, הנביאים, המלכים. היא מפרטת את החטאים שלהם ולעיתים גם את העונש שקיבלו בהתאם לסגולתם ולדרגתם הגבוהה. היא עושה זאת משום שהיא תורת אמת. מנהיגי ישראל אמנם נבחרו על-ידי השם, אבל הם גם בשר ודם! וכן להיפך, במידה שלפי האמת יש מעלה אפילו ברשע כמו עשיו, מיד מפרטים אותה.
תודה לך השם, שבחרת בנו מכל העמים ונתת לנו תורת אמת, נטעת בתוכנו חיי עולם.
