אפרת ברזל פתחה הבוקר את התוכנית 'עומקא דליבא' בהקראת שיר נפלא שכתבה חני אנגלרד, ששכלה את שני בניה באסון מירון:
.
צוֹעֶדֶת לְאַט בְּשׁוּלֵי הַדְּרָכִים
וְעֶצֶב לוֹפֵת אֶת הַלֵּב.
הֶלֶם, דְּמָמָה חוּרְבָּן וּשְׁמָמָה
דְּמָעוֹת שֶׁל דָּם וּכְאֵב.
.
תּוֹהָה לְעַצְמִי שְׁאֵלָה מָתֵמָטִית
אֵיךְ זֶה בִּכְלָל אֶפְשָׁרִי?
לֵב שֶׁנִּשְׁבַּר יִתְרַסֵּק שׁוּב וָשׁוּב
בְּשֵׁבֶר כָּל כָּךְ אַכְזָרִי?
.
פִּתְאוֹם מֵרָחוֹק, רוֹאֶה נִצְנוּצִים.
שְׁתֵּי אֲבוּקוֹת מְאִירוֹת
שְׁנֵי מַלְאָכִים מִתְקָרְבִים מְחַיְּכִים
מֻכָּרִים לִי עַד דְּמָעוֹת.
.
מַחֲסִירָה פְּעִימָה, מֵחֲשָׁשׁ, מִשִּׂמְחָה
אֵיךְ זֶה שֶׁבָּאתֶם לְכָאן?
וְהֵם בְּחִיּוּךְ מַרְגִּיעִים, מַסְבִּירִים:
אִמָּא, זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו וּמוּבָן
.
כִּי עָשִׂינוּ הֶסְכֵּם, אַתְּ בָּטוּחַ זוֹכֶרֶת
סִכַּמְנוּ שֶׁאִם יִתָּכֵן
וּמַשֶּׁהוּ גָּדוֹל יִתְרַחֵשׁ בַּשָּׁמַיִם,
נֵרֵד וְנָבוֹא לְעַדְכֵּן.
.
אָז אַל תִּדְאֲגִי כִּי טוֹב לָנוּ שָׁם
גַּן עֵדֶן וּדְבַשׁ נִגָּר
מַחְלֶקֶת יוֹקְרָהּ, כֻּלָּהּ לִילָדִים
לְלֹא הַשְׁגָּחַת מְבֻגָּר
.
רַק שִׁירַת מַלְאָכִים וְאֹשֶׁר צָרוּף
וְכִסֵּא לְכָל יֶלֶד טָהוֹר
שִׂיחַת פָּעוֹטוֹת, לִמּוּד בְּצַוְתָּא
קֶרֶן וְשֶׁמֶשׁ וְאוֹר.
.
ואז הם מעדכנים אותה, שני הבנים שלה למעלה:
.
אָז מָה הִתְרַחֵשׁ, אַתְּ בֶּטַח שׁוֹאֶלֶת?
מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְנוֹרָא
בְּבֹקֶר שֶׁל חַג כֻּלָּנוּ רוֹקְדִים
שְׂמֵחִים וּדְבֵקִים בַּתּוֹרָה
.
פִּתְאוֹם מַגִּיעִים הֲמוֹנֵי מַלְאָכִים
סוֹחֲבִים עֲרֵמוֹת כִּסְּאוֹת
מְפַנִּים מִשְׁטָחִים, מְקוֹמוֹת חֲדָשִׁים
נִרְעָשִׁים מִפְּנֵי הַבָּאוֹת.
.
וְהִנֵּה זֶה קוֹרֶה. בְּחֶרְדַּת אֱלוֹקִים
וְקוֹל דְּמָמָה עֲמֻקָּה
נִפְתָּחִים בְּעָצְמָה שַׁעֲרֵי מְרוֹמִים
נִכְנָסִים שַׁיָּרָה אֲרֻכָּה
.
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת. עֵינַיִם זוֹרְחוֹת
פָּנִים עֲגֻלּוֹת מְתוּקוֹת
שׁוּרָה אֵינְסוֹפִית צוֹעֶדֶת בַּסַּךְ
נְעָרִים, יְלָדִים, תִּינוֹקוֹת.
.
נִרְעַשְׁנוּ מַמָּשׁ. נִבְהַלְנוּ כָּל כָּךְ
אֵיךְ הֵם הִגִּיעוּ הֲלוֹם?
נִגַּשְׁנוּ לְאַט לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת,
לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם לְשָׁלוֹם.
.
עָשִׂינוּ מָקוֹם. עָטַפְנוּ בְּחֹם.
חִיּוּךְ אֲמִתִּי וְאוֹהֵב
הִכְנַסְנוּ אוֹרְחִים מִכָּל הַנְּשָׁמָה
חִבּוּק שֶׁכָּל-כֻּלּוֹ לֵב
.
סוֹבַבְנוּ אוֹתָם כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה
מְנַסִּים לְהָפִיג מְתָחִים
אֲבָל הֵם בְּהִסּוּס בּוֹדְקִים, מְחַפְּשִׂים
נִרְאֶה שֶׁהֵם לֹא בְּטוּחִים.
.
נִסִּינוּ לִבְדֹּק, לְגַשֵּׁשׁ בִּמְתִינוּת:
אַחֵינוּ, בְּמָה הָעִנְיָן?
וְהֵם מְנַסִים לְהַסְבִּיר וְלִשְׁאֹל:
אֵיפֹה הַשִּׁלּוּט לַבִּנְיָן?
.
אֵיךְ נֵדַע לְאֵיפֹה לִפְנוֹת
וְאֵיךְ מִתְחַלְּקִים לִקְבוּצוֹת?
מִי לַיָּמִין, לַמֶּרְכָּז אוֹ לַשְּׂמֹאל
וְהֵיכָן יְהוּדֵי הַתְּפוּצוֹת?
.
דָּרוֹם? צָפוֹן? דָּתִי? חִלּוֹנִי
לוֹמֵד אוֹ אִישׁ עֲשִׂיָּה
לָבוּשׁ צִבְעוֹנִי אוֹ שָׁחֹר וְלָבָן
וְהֵיכָן יִשְׂרָאֵל הַשְּׁנִיָּה?
.
פָּתַחְנוּ עֵינַיִם בְּהֶלֶם מֻחְלָט
עַל מָה בִּכְלָל הַדַּבֶּרֶת?
תָּבִינִי אִימּוּשׁ, אֲנַחְנוּ כָּאן כְּבָר שְׁנָתַיִם
וְשָׁכַחְנוּ שֶׁשָּׁם לְמַטָּה זֶה אַחֶרֶת!
.
חִבַּקְנוּ אוֹתָם שׁוּב, מַסְבִּירִים שֶׁכֻּלָּנוּ
קְשׁוּרִים לְאוֹתָהּ הַשַּׁרְשֶׁרֶת
כֻּלָּנוּ אַחִים. שָׁוִים בֵּין שָׁוִים
מִשְׁפָּחָה אַחַת מְאֻשֶּׁרֶת.
