התורה מכבדת ומהדרת את החכמה והדעת, גדולי התורה ומנהיגי היהדות בכל דור ודור כתבו ספרים למכביר ונודעו בחריפות שכלם, "כי היא חכמתכם ובינתכם" אומרת לנו התורה, חריפות הדעת אהבת החכמה והנאה אינטלקטואלית חשובים ונחשבים ביהדות כיסוד מוסד, חז"ל אף זלזלו בלומד תורה שאין בו דעת באמרם "ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו.
אך עלינו לזכור כי החכמה והדעת הינם דרך ואמצעי אמצעי להביא למסקנה כי יש לבטלם בפני הבורא יתברך, וכפי שאמר ר' חיים מבריסק במקום שנגמר השכל מתחילה האמונה, זו היא גם ההבנה בדברי חז"ל "אם בחוקותי תלכו-שתהיו עמלים בתורה" עמל התורה וידיעתה הם הם גורמים לביטול העצמי והדעה האישית כלפי דעת התורה, העמל והיגעה בנתיבי הדעת והחכמה בכדי להבין גדרים הלכתיים שונים, יסודות ומחלוקות שונות כמו גם יישוב סתירות במשנה ובגמרא, כל זאת שנדע מהו רצון ה' ועל כך שעלינו לבטל את רצוננו מפני רצון ה'.
על פי האמור מבאר השפת אמת את דברי המדרש על הפסוק "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך": 'בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות', הטעמים והסברות מביאים את האדם לאמת כי עלינו לבטל את עצמנו אל האמת האמתית, קיום רצון ה'.
עוד באתר:
אחיזת החבל בשני קצוות חכמה וכשרון לצורך הבנת התורה מחד והתמימות לאמונה ובטחון מאידך, מצריכות יכולת תמרון במחשבה ובנפש האדם להכיל התנהגות מורכבת ולהתמודד מול אתגרי החיים בחכמה ובתמימות יחד, כך מתנהלת לה עבודת ה' של חיים שלמים, נדמה כי לכך התכוונה הגמרא על האבות הקדושים "ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמות", להיות חכם ופקח אכן נדרש אך לאוחזן יחד עם התמימות בכדי שנוכל לקבל את מה שהחיים נותנים לנו, ללא לתור אחר 'חשבונות רבים'.
חידושי תורה למכביר תובנות במחשבה וחידושי אגדות הינם דרך לעשיית רצון ה'. תובנה על גבי תובנה חכמה על גבי חכמה הרי הם כהליכה בסולם הדעת והשכל, התקדמות החכמה וההשכלה מקדמים את האדם למטרתו ומחוז חפצו, תמימות וביטול רצונך מפני רצונו, "אם בחוקתי תלכו" היינו שכל הליכת החכמה ודרכי השכל והדעת הינם בכדי שנגיע למסקנה כי עלינו לקיים את התורה ואת דבר מי שציווה עליה כחוק גם ללא הבנה.
זאת היא מסקנת החכמה זהו סוף כל המחשבות כנאמר "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
