Live the moment • שלמה הופנר

שמחה. מי לא רוצה אותה… קורה לנו הרבה שאנו נמצאים במצבים לא כל כך שמחים, למה זה קורה? ויותר מכך, מה קורה כשאנו כן שמחים? מה גורם לנו להיות שמחים?

בואו ננסה רגע להיזכר בסיטואציות שבהן היינו שמחים, זה יכול להיות בטיול מסוים, זה יכול להיות כשקיבלנו משהו שחיכינו לו הרבה, אולי כשעשו לנו משהו מיוחד, וזה יכול להיות עוד הרבה דברים כאלו.

ננסה לשחזר את אותם הרגעים, להרגיש אותם. הרי ברור שזה כיף… זו הרגשה טובה.

עוד באתר:

השיעור המלא

מה שמע יתרו? הסודות שמאחורי הגעתו למדבר

הרב ברוך רוזנבלום

צפו בתיעוד

הרב קוק הסביר למה הוא בוכה: "זה שמיימי לגמרי"

נתי קאליש

על חודו של קול

ניצחון לש"ס בבאר שבע: הרב אברהם דרעי נבחר לרב העיר

פנחס בן זיו

לצפייה מלאה

הראש"ל: "מחלוקות בהלכה אינן סיבה לפירוד לבבות"

אמס

מה קרה לנו פתאום להרגיש כך? אנחנו!

הסיטואציות הללו רק שימשו עבורנו כטריגר להרגשה נפלאה, והשמחה עצמה נמצאת אך ורק במקום אחד, והוא… בנו.

חוסר ההבנה הזו גורמת לנו לחפש סיטואציות ואובייקטים שונים כדי שישמחו אותנו, ולכן כשזה קורה מיד עולה בנו השמחה בצורה ספונטנית, כי כאמור יש סיבה… זה אומר שבתת מודע שלנו אנו מחפשים כביכול 'אישור' להיות שמחים, אחרת למה באותו זמן היינו שמחים ובזמן אחר לא? יש אנשים שתמיד שמחים, והסיבה לכך היא שהם החליטו שהם לא צריכים לקבל אישור כדי להיות שמחים.

מאידך, אנשים עצובים, ממורמרים ולא מאושרים, עושים כל הזמן את אותו הדבר בדיוק, רק להפך.

בצורה אוטומטית, הם ניגשים בזיכרון לעבר ושולפים משם חוויה עצובה ולא מאושרת, ומביאים אותה היישר אל ההווה.

שני אנשים הולכים ברחוב, לפתע נעמד מולם כלב גדול, מהאלה עם הפרווה מצד אחד והשיניים המחודדות מצד שני, שניהם חברים, שניהם באותו הגיל ואפילו גרים אחד ליד השני. אחד מהם ניגש מיד לכלב, החל ללטפו, לסדר את פרוותו ואפילו טפח לו על שכמו. לעומתו, החבר השני החל בריצה וברח מהכלב בכל כוחו.

לכאורה, שניהם ראו את אותו הכלב, היו באותו מרחק. הכלב מצידו לא מידי מפחיד וגם לא מידי חביב. אזי מה ההבדל ביניהם? ההבדל ביניהם הוא בתפיסה שיש לכל אחד מהם. הראשון שמבחינתו זכר שכלב הוא חיה חביבה, נהנה מחברתו, לעומתו השני, שבזיכרונו כלב הוא חיה מפחידה, ברח בכל כוחו…

כולנו נוטים לחזור לחוויות שליליות מהעבר, להיכנס להרגשה הזו שוב, לשכוח את הסיטואציה עצמה ולהישאר רק עם הטעם הרע מאז ולהיות פחות שמחים.

כולנו עושים זאת מידי פעם, כולנו נוגסים בפירות רקובים ולא מבינים מדוע מר לנו בפה. הדבר הטוב ביותר שביכולתנו לעשות הוא להשתמש בעבר ובעתיד לטובתנו, כלומר לא לקחת את העבר הרע להווה.

העבר והעתיד יכולים לשמח אותנו או להעציב אותנו, להדאיג אותנו או לגרום לנו להרגשה נפלאה, השאלה מה אנו לוקחים משם.

אם כן, להיות שמח זה יכול להיות עניין של בחירה, אם נחליט שכדי להיות שמח לא צריך 'אישור' הרי לנו שגם אם יש לנו דאגות לעתיד, על ידי מחשבה אופטימית לא תמנע השמחה כי הרי העניין הוא לא אם זה נכון או לא, אלא באיך אנו מביטים אל העתיד.

בתקופה זו של מעבר בין חג לחג, יש לחצים, יש דאגות, אבל בואו נזכור ששמחה זה עניין של בחירה, אז בואו נאמץ אותה…