"השוויגער שלי היא הבוסית, מושכת בחוטים כל הזמן"

השבוע אני הולך להפתיע אתכם עם אורח מיוחד שהגיע לבקר בתכנית שלנו, הבחור החשוב הרב יוסף ליפשיץ יו"ר ארגון "בערבון מוגבל".

הרב יוסף מבקש להציג שאלה שנוגעת למערכות יחסים וזוגיות, השאלה הזו מתארת אתגר לא פשוט שפוגש הרבה בני זוג שארגון בערבון מוגבל תומך בהם ומלווה אותם. והנה השאלה לפניכם:
כאנשים עם מוגבלות פיזית, במשך כל שנות הילדות וההתבגרות קיבלנו תמיכה פיזית ורגשית מההורים. אבא ואמא נתנו לנו את כל הלב והנשמה וגם מאד מאד החדירו בנו אמונה חזקה בכך שנוכל להקים בתים מפוארים בישראל.

עד כאן הכל נפלא ובאמת מרגש וראוי להערכה עצומה ביותר.

האתגר מתחיל דווקא בשלב שבו הילד המוגבל זוכה להקים את ביתו. מנסיוני – ממה שעיניי רואות ומאין סוף סיפורים שאני שומע – ההורים מתקשים לבצע את הנתק הנדרש כדי שבנם או ביתם יצאו לחיים עצמאיים. הם ממשיכים לגונן, לעזור, לייעץ וגם להתערב.

התופעה הזו נובעת מדאגה כנה ואמיתית וגם מפחד לראות את הילד 'בזמן אמת' לא מסתדר כ"כ בקלות כמו שציפנו וחלמנו. יש התמודדויות, המצב לא כזה פשוט… והאתגר הזה – לראות מהצד את הקשיים ולא להגיש עזרה, הוא ממש מאתגר וההורים לא עומדים בזה.

וכאן יש אתגר עצום עבור בני הזוג. ההתערבות האינטנסיבית הזו ממש מחבלת בהירקמות של הקשר העדין והמורכב בין בני הזוג. אחד מהם עלול להרגיש שלא סומכים עליו או שהוא לא מספיק חשוב…

בשורה התחתונה, במקום להיתרם מההורים – התמיכה שלהם ממש מחבלת.

מה עושים?

עד כאן שאלתו הנפלאה של הבחור החשוב יוסף ליפשיץ.

כעת אני רוצה להתחבר לנושא של השאלה ולהביא את הדילמה המורכבת הזו גם מזווית שנראית פשוטה יותר: התערבות של הורים בחיים של בני זוג ללא מוגבלות מוצהרת.

אחרי שאציג בפניכם את הסיפור נחבר בין הדברים וננסה להגיע להבנות חדשות:

"אין לי מילה בבית שלי!" כך מוטי, אחד מחברי הקבוצה שלנו, "אני מרגיש שהשוויגער שלי היא הבוסית, מושכת בחוטים כל הזמן ואשתי כמו בובת סמרטוטים מתרגשת מכל מילה שלה. גם השווער שלי לא כזה צדיק תמים, איכשהו אשתי תמיד סומכת רק עליו וזה לוקח לי את כל הסמכות. השנה אשתי הסבירה לי שאם אני לא אבנה סוכה מדפנות עץ, כמו מנהג החזון איש, אז היא לא תרגיש בנח לארח את המשפחה שלה בסוכה שלנו. אני ממש נפגעתי מהבקשה שלה. אני נוהג כמנהג אבותי וסוכה מבד בהחלט מספקת אותי. זה מה שאני, זה החתן! אז לשגע אותי להוציא מאות שקלים ולעבוד בפרך רק בשביל לרקוד לפי החליל של ההורים שלה? מה אני לא בן אדם בפני עצמו? אין לי דעת תורה? איפה אשה כשרה עושה רצון בעלה? לא כך מלמדים בבית יעקב? אה??"

מוטי נאנח עמוקות. הוא עצם את עיניו ושילב את ידיו בתנוחה מכווצת, ניכר היטב כי הוא חש פגוע וחסר אונים.

"מוטי, איזה קוסמות היית רוצה שתקרה בחיים שלך?", שאל רובי, חבר נוסף.

צפיתי מהצד בשתיקה ונתתי לדיאלוג להתגלגל.

"אה"… הזדקף מוטי בכסאו. "הייתי רוצה לעבור עם אשתי לחו"ל! פשוט לנתק אותה מההורים שלה ולבנות את החיים בעשר אצבעותיי".

"נו, יאללה", הגיב רובי בספונטניות.

"אז למה באמת אתה לא עושה את זה?", שאל חיים דוב בנימה מתוחכמת, ניכר שלא התכוון למשמעות הפשוטה של השאלה.

"תהיה גבר!" הצטרף מנדי לדיון. "גיסי ואחותי עברו דירה ליישוב מרוחק בצפון, כביכול למטרת שליחות של קירוב רחוקים, אבל אני יודע שהסיבה האמיתית הייתה בדיוק כמו שלך, ההורים שלי לא גמרו להתערב להם בחיים, וגיסי פשוט עשה להם סטופ והציל את הבית שלו. לא צריך לברוח עד חו"ל, מספיק להתרחק אפילו שעה נסיעה וכבר אתה תרגיש אחרת".

רוני, שישב דומם עד כה קם בפתאומיות מכסאו וניסה להשתיק את החבורה במחיאות כפיים נמרצות. משלא נרשמה תגובה ניגש למרכז המעגל והרעים בקולו, "חברים! אפשר רגע שקט?".

14 ראשים הופנו אליו, רוני הוא לא אחד שמדבר סתם וכעת נראה היה שיש לו מסר נחוץ להעביר.

רוני נראה נסער, אודם עז התפשט בפניו והוא התנשם בכבדות.

"אתם מדברים דיבורי סרק! אני אומר את זה בכאב גדול. גבר שלא יודע להיות גבר לא יצליח לעשות זאת בשום מקום בעולם, גם אם יקנה קרקע על הירח וגם כשההורים של אשתו כבר יתגלגלו בקבר. זה שטויות, זה שטיק. גבר יכול להיות בוס או טישו בלי שום קשר לתנאים שסביבו. מה אתם עושים בקורס הזה כבר חצי שנה? מה קרה לכם שהידרדרתם לפתרונות ואתם בורחים מתהליך? האם אתם באמת חושבים שמה שמוטי צריך זה בלבולי מח ומעברי דירות? הרי כולכם רואים שגם במעגל הזה מוטי מנוהל בקלי קלות".

"מוטי", רוני הישיר מבט לתוך עיניו הכבויות של מוטי. "אתה יודע שאני אוהב אותך, זוכר את ההסכם שלנו שמביאים לפה כנות?".

מוטי הנהן בראשו וחייך.

"להמשיך?" שאל אותו רוני.

"אני מודה לך", השיב לו מוטי בקצרה.

"אז זהו, חבר, תפסיק לתת לאנשים לבלבל לך ת'מוח ותתחיל להסתכל לעצמך בעיניים. מה הסיפור שלך מול השווער? מה יש בו שמערער אותך כל כך בקלות? או אולי נשאל את זה בנוסח אחר: מה אשתך מקבלת מההורים שלך שהיא לא מקבלת ממך?"

"או!" אורו עינו של מוטי, "יפה שאלת! תותח אחד! מה אשתי מקבלת מהם שהיא לא מקבלת ממני- הייתי מתמצת את התשובה בשתי מילים: סמכות וכסף. הם נותנים לה סמכות, בטחון, גבולות ברורים ויציבים. והם גם אנשים אמידים כלכלית – הם קנו לנו את הדירה והם גם עוזרים לנו לנהל את חשבון הבנק, עוזרים זו מילה יפה שמשמעותה מנהלים את חשבון הבנק שלנו. אני לא אחד שיודע לפרנס בית, אני לא יציב בשום עבודה וקשה לסמוך עלי בעניין הזה".

"אז אני ממש מבין את אשתך", הגיב רוני בסרקזם. "ואם זה המצב אז איך תעבור לחו"ל? מי יפרנס את הבית? אם אני לא טועה אז יש לכם שבעה ילדים".

מוטי נאנח ונשען שוב אחורה, האור שבצבץ בעיניו דקה קודם נעלם כלא היה ואת מקומו תפס אותו מבט אומלל וחסר ישע.

*
חברים יקרים.

זה הסיפור והרעיון מאד ברור: גם במקרה של אדם עם מוגבלות וגם במקרה שנראה 'רגיל' תמיד יש מקום לעבודה רגשית, ולהבין את החלק שלי והצד שלי שבסיפור.

רוצים להבין יותר? האזינו לתוכנית >>>