זה הסוד: מיהו האדם הכי ייחודי בעולם?

התרבות המערבית מטיפה לנו תדיר ל'יותר', אוטו יותר טוב, בית יותר טוב, יותר בגדים, יותר מותג, יותר כסף, יותר ויותר. אבל היותר לא פעם יוצר החסר, את המחסור!!

וכמו שאומר שלמה המלך במשלי כח כב

'נבהל להון – איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו'

מי שהוא ממהר להשיג עוד ועוד הון או כל דבר אחר, חסר יבואנו. בסוף הוא לא ישיג עוד, אלא הוא ישיג את החסרון, 'חסר יבואנו'.

האדם לחוץ להשיג עוד, והעוד ועוד שהוא רוצה להשיג זה מביא לו יותר ויותר מחסור!

מחסור בחברים, מחסור ברוגע ושלווה, מחסור בשמחה

'נבהל להון איש רע אין… ולא ידע כי חסר יבואנו'

והינה אנו רואים, למרות שיש לנו כיום הכי הרבה חפצים וגישה לטכנולוגיה מתקדמת, הרבה רפואה, ובכל זאת הבעיות כמו דיכאון וחרדה רק תופסים יותר ויותר תאוצה

זו תמצית הבעיה עם תרבות ה'יותר'.

גם אם האדם הוא נעשה 'יותר ויותר' עשיר ומכובד, הוא גם מגדיל את כמות השונאים שלו.

ששואפים להפיל אותו ולתפוס את המקום שלו.

מצד שני אם האדם יפסיק לחשוב על המכונית היותר טובה או הבית היותר טוב, או העבודה היותר טובה, או הפרנסה היותר טובה, אלא פשוט  לחיות ולתפקד ולתפקד באופן הכי טוב שיש עם מה שיש, איזהו עשיר השמח בחלקו, חיים אמיתיים ונעימים.

בהחלט יכול האדם לשאוף לעוד, אבל אי אפשר לא בריא ולא נכון שתהיה כאן אובססיה לעוד ועוד מה שמנטרל ומכלה את יכולת התפקוד הבריאה של האדם

אפשר ללמוד כמו יוסף הצדיק בבית האסורים שם הוא בוודאי לא עובד עבודה תכלתית אבל את העבודה הזו הוא עושה באופן הכי מושלם וטוב שיש ולכן הוא נקרא איש מצליח, זה האופי שלו ובסוף מתקיים בו

'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב'

לקבל את החיים ועם זה לחיות: זה ההורים שלי זה הילדים שלי זה שלום בית שלי

זה מה שיש לי ולשמוח עם זה ואיך שמחים עם זה? לא כשאומרים בראש, למה זה החיים שלי אלא כשאומרים בראש איך אני יכול להפיק את המירב עם תנאי החיים שיש!!!

כמו שאמר החפץ חיים לחיות עם ההרגשה של המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש. זה המקום וכמו שאמר הגר"א 'והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך'

הדברים האלה שיהיו מרוכז במה שעושה ולא יטיל ספק במה שהוא עושה ולא יאמר לעצמו – למה אני לא עושה משהו אחר, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך – אליך מדברים לא אל משהו אחר היום – לעשות ולא לחכות למחר – כי מחר לא יהיה כלום!!!

לא לחשוב על מחר או אתמול אלא על היום, ולא על העשייה אחרת שתהיה מחר אלא על העשייה של היום, ולא על משהו אחר שיעשה מה שאני אמור לעשות אלא אני בעצמי יעשה את זה…

 

 

כל ההבלים של  'חלומות ההצלחה המהירה' רק גורמים לכם להתרכז בכל מה ששטחי ולא חשוב.

כל החלומות שהאדם יכול להשיג כל מה שהוא חולם עליו עלול להרוס את שגרת החיים של האדם

בהחלט טוב שהאדם חולם אבל בתנאי ברור – שהוא לא מזלזל בשגרת החיים שלו בגלל החלומות שלו, הוא לא מזלזל בכל עניין שהוא עושה בגלל שהוא מסתכל בזכוכית מגדלת ואומר ביחס להצלחה שאני אמור להגיע – זה בכלל לא שווה מה שאני עושה בהווה.

החשוב  בחיים הוא ההווה אותו לנצל… וממנו אנחנו בורחים!! האתמול עבר העתיד עדיין לא הגיע וההווה חולף כהרף עין. אדרבה נקבל את זה שזה בסדר גמור להיות רגיל ולא יחודי בעיני אחרים. להפסיק עם המחלה הקיצונית שנקראת –  'הגשמה העצמית', הגשמה עצמית אם הכוונה שהאדם מנצל את הכוחות שלו זה נהדר! אבל אם הוא חושב ומצפה  שכולם מכירים שהוא משהו מיוחד אדם מיוחד, זו אשלייה!!!

זה בהחלט יפה שאדם רוצה להגשים ולממש את הכשרונות שלו. אבל מצד שני, אם אנשים יותר מידי מאמינים שאם רק נרצה ונתאמץ מספיק, נצליח בגדול…ואם נשקיע נהיה מוכרים מפורסמים מכובדים ועשירים. אם זו הגישה- אנו בדרך לכביש המהיר של הסבל, זו הדרך להרבה סבל, כי ההצלחה והתגשמות החזון –  היא לא בנויה רק ממאמצים אלא עוד נתונים שלא תלוים באדם, ואם כך, אם זה הכוון, אנחנו בדרך למשבר אם נחשוב שההצלחה היא בהכרח תלויה בנו… אז נכון שהאדם יתאמץ וישקיע, אבל לא מספיק רק לחלום על תוצאה יפה ועל בסיס זה לחיות את החיים, אלא גם לאהוב את הדרך

בהחלט יש שאיפה אבל חשוב שהשאיפה תהיה באיזון – האדם חושב להצליח בעבודה וזה טוב וראוי, האדם רוצה להצליח כלכלית וזה טוב ויפה. אבל מצד שני גם לגלות גמישות שלא תמיד נוכל להגיע לאותם הישגים בזמנים שרצינו ולאותן מטרות ושיאפות – לא! רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום.

טוב לשאוף אבל בתנאי שהאדם מבין שהחיים ההווה הם יותר מאשר העתיד שאליו שואפים

נכון שכל אחד מיוחד לכל אחד יש כישרון.

אבל זהו,מכאן ועד לאמירות שלכל אחד יש כשרון ולכן 'כל העולם יכיר את הכשרונות שיש לכל האנשים בעולם', זה הבל.

אם יש לנו כשרון יפה אבל זה לא אומר שכולם יכירו את זה, זה לא אומר שאם יש לנו כשרון נוכל להשיג מה שאנחנו רוצים, זהו יש גבול ליכולות.

ברגע שנקבל ונחבק את הפחד שלנו, הכישלון, חוסר הביטחון ואי הוודאות ונכיר באמת הכואבת יחסית, שלא כל העולם או כל האנשים שחשובים לנו אכן יכירו ביחודיות שלנו או בחכמה שלו או בכשרונות שלנו או במידות שלנו או בכל משהו אחר מיוחד בנו, אנחנו צריכים לאהוב את היחודיות שלנו , נמצא את האומץ והביטחון שאנו צריכים כדי לחיות חיים טובים של אנשים רגילים, אז לא יהיו לנו חרדות מוגזמות!!!

אז לא יהיו ציפיות מוגזנות להגיע לתוצאות שכולם יכירו בנו שאנחנו יחודים. אנחנו בהחלט מיוחדים אבל מיוחד זה לא אומר שכולם מכירים שאתה מיוחד, אתה מיוחד ואתה אמור לדעת ואיך תוכל לדעת ולחיות את זה – על ידי שבשגרת החיים אתה מפיק את המירב מכל אירוע ומקום שאתה נמצא בו, בחברה, בלימוד, עם הילדים כל מקרה לגופו לעבוד עם התכונות והמידות הנכונות לאותו אירוע לאותו מצב.

וזו השאיפה האמיתית והגדולה ביותר – שאנחנו נכיר בעצמנו שאנחנו מיוחדים בלי שאף אחד יידע את זה. ואיך זה בא לידי ביטוי, ניצול הכוחות הזמנים והאירועים שנמצאים בהם כל מקרה לגופו, הדף לימוד הזה, להתרכז רק בו. עושים חסד עסוקים רק בזה, מתפללים עסוקים אך ורק בתפילה, יש 'לכל זמן ועת לכל חפץ'

וכך אין לנו חלומות לא ריאלים ואז לא יהיו גם כל מיני לחצים ושיפוטיות יתר שלנו את עצמנו, וכך נוכל להפיק את המירב, זה בסדר להיות רגיל"

"לא כולנו נולדנו עם כישרון גדול שהחברה צריכה להכיר אותו, כל אחד נולד עם כשרונות שהוא אמור להכיר אותם. לא כולנו נולדנו בלתי רגילים, באופן שכולם צריכים להכיר, כולנו נולדנו מיוחדים בעיני עצמנו ובעיני הקב"ה וזהו. לא בעיני החברה….

לכן חשוב, להרפות מהנסיון להרשים את החברה עם הכשרון המיוחד שאולי יש לנו ואולי אין לנו אולי יש לנו כשרון מאד גדול שהוא מאד אהוב אצלנו הוא מאד יקר אצלנו וזה יפה, אבל זה לא אומר שהחברה תכיר בכשרון שלנו כי הכשרון שלנו לא תמיד מעניין את החברה שאנו חיים בה ולדעת לחיות עם זה, זה חיים מאושרים ושמחים!!!

לא ייתכן שבחברה נורמלית כולם יהיו בלתי רגילים שיכירו אותם, כל אחד יכול להיות משהו /מישהו גדול  אבל שיכירו בו – זה כבר לא תלוי בו

אם אנחנו רואים אנשים 'רגילים' והם נראים שהם פחות חשובים זה בגלל שקבענו שהערך של האנשים נקבע על בסיס כמה הוא הכשרון שלו מוכר בחברה, במילים אחרות יש לנו זווית ראייה עקומה על החיים. המפורסם הוא החשוב והייחודי.

אז נחזור לנושא החלומות והשאיפות

האם זה אומר שאנחנו צריכים לוותר על החלומות?? לא!!

הפוך ככל שנהיה מרוצים מהחיים שלנו כך נוכל יותר ויותר להיות שלווים ויעילים בעשייה ואז בהיבט מסויים, כאשר נרפה מהחלומות  במשקל מסויים, נשיג את החלומות.

צריכים לשאוף אבל לא רק לשאוף אלא בעיקר לאהוב את ההווה, הרבה בחורים לומדים וחולמים להיות מישהו גדול זה יפה, הבעיה היא שהם רק עסוקים בחלום ואז הם לא אוהבים את שגרת החיים שלהם הם לא אוהבים את הלימוד והם תדיר עסוקים בחלום – מתי יזהו את הכשרון שלהם מתי יכבדו אותם מתי יעריכו אותם מתי יאהבו אותם מתי ההישג יגיע, הם לא מפתחים את האהבה ללימוד אלא את האהבה לתוצאה ולכן הם לא חיים טוב בשגרת החיים אלא הם רק חווים את העתיד.

ככל שנדע לאמר לעצמנו שאנו יכולים לחיות גם ללא החלומות, אז אנחנו לא נהיה לחוצים להשיג אותם באופן אובססיבי אז נוכל להשקיע בחלומות באופן בריא. עשייה השתדלות ובעיקר בטחון בהשם, שלוות נפש הבוטח בהשם. ואם נשקיע בהם באופן בריא באיזון שהצגנו לשאוף לעתיד אבל לייקר לכבד ולהעריך את ההווה אז, אמנם זה ייקח לנו יותר זמן אבל בסוף נוכל להגיע למימוש החלומות האלה או לחלקם אבל החשוב הוא שנהיה שמחים עם החלומות האלה ולמה? כי לא דחקנו את השעה.

הגר"א בברכות: הדוחק את השעה, גם אם הוא משיג זה על חשבון העתיד שלו.הדוחק את השעה השעה דוחקת אותו אם האדם משיג מה שהוא אמור להשיג עוד חודשיים והוא דוחף יותר מדי להשיג את זה היום ומחר הוא אולי ישיג את זה אבל לא תהיה ברכה באותו הישג, זה יהיה כמו עושר שמור לבעליו לרעתו, זה לא ינוצל לטובה, יהיה בזה נזק הדוחק את השעה השעה דוחקת אותו. כי לא מספיק לחלום אנחנו צריכים גם לחיות באיזון ובשלווה בשגרת החיים עד מימוש החלום.

אומר שלמה המלך במשלי

רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל השם יְדֻשָּׁן.

'רחב נפש יגרה מדון, מי שהוא רחב נפש רוצה עוד ועוד – הוא מגרה את מידת הדין כלפיו…ומי שהוא 'בוטח על השם הוא ידושן'. ככל שיהיה האדם מרוצה מחלקו הוא ישיג יותר מחלקו. איזהו עשיר השמח בחלקו.

ויש מפרשים שמסבירים  שאדרבה אם הוא שמח בחלקו זו עצמה סגולה לעשירות שגם חשבון הבנק שלו יתמלא יותר וזה בבחינת – ברכת השם היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה

בנושא הכסף והפרנסה – אמרו חז"ל פשוט נבילה בשוק אפילו אם זו עבודה לא מכובדת ואל תצטרך לבריות, וגם רש"י בספר דברים פרק יא אומר  מהגמרא בסנהדרין ש'ממונו של אדם הוא המעמיד אותו', וגם יגיע כפיך אי תאכל…אלא הדגש הוא על האובססיה להצליח עוד ועוד.

בהחלט מומלץ מאד להתעלם מכל המוסכמות החברתיות שאומרת תפעל ותעשה באופן בלתי פוסק באופן אובססיביהעיקר להצליח, ואם לא נצליח בגדול.

האם זה אומר שהחיים שלנו התפספסו??? בוודאי שלא!!

אם החיים שלנו התפספסו או  לא, זה תלוי אך ורק בכמה עבודת השם הייתה לנו בחיים, ועבודת השם לא תלויה בפלוני הרואה השופט והבוחן אלא אך ורק בין האדם לקונו. ובעיקר בדור שלנו כיום דור של החצנה להראות להוכיח האדם בטעות חושב שהשאלה כמה הוא שווה, תלוי באיך אנשים רואים אותו איך הם מכנים אותו איך הם מעריכים אותו לפי זה שופט האדם את עצמו לפי יקבע האדם לעצמו כמה מותר לו או אסור לו להרגיש טוב או רע בחיים שלו.

ולכן הוא עלול להיות רודף אחרי התשומת לב מאחרים, מה שלא ישפר את איכות החיים שלו, אלא הפוך יהפוך את החיים שלו ליותר ויותר שטחיים ,חיים שתלויים בחסדי האחרים כמה האחרים מעריכים את האדם, והוא נשאר אם השאלה שמנקרת שעות רבות כל יום בראש שלו.האם החברה מזהה שאני אדם ייחודי. זו האובססיה זו המחלה – זו לא שאיפה זו מחלה.

ודווקא כשאדם  נעשה יותר בטוח בעצמו ובחיים שלו והוא לא תדיר מטיל ספק בעצמו ובחיים שלו, אז הוא נעשה הרבה יותר מעניין, הוא רגוע הוא שליו, הוא מעניין יותר. דווקא כשאדם פחות מתייחס למה יאמרו עליו אז יתחילו לאמר עליו דברים טובים! בבחינת הבורח מהכבוד אז הכבוד רודף אחריו, דווקא שאדם הוא משתחרר מאותה קנאה אז הוא הופך להיות אדם מעניין דווקא שהוא כבר לא חרד מהכשלונות או מאי ההצלחות אז הוא אדם אז הוא מתחיל להצליח…

ומצד שני

הרבה אנשים הם הקורבן של הגישה 'כל אחד יכול להצליח ובגדול' וגם יכירו בו, אם זה המשפחה החברים החברה הקרובה, כל אחד והעולם שלו אבל לא, זה לא נכון וזה גם לא ערך להצליח בגדול בעיני האחרים…!! הערך זה לחיות חיים עם משמעות בתוך מסגרת החיים שאנחנו חיים בה, אבל אנשים הם קורבן של הגישה כל אחד יכול וחייב להצליח בגדול וגם שיכירו בו כי אם לא מכירים בו אז איפה היא ההצלחה, וכך הוא מקריב את הזמן שלו את הבריאות שלו את השמחה שלו, את המשפחה שלו. יום אחרי יום הוא מקריב את החיים שלו על מזבח – 'אני חייב להצליח ובגדול'!! וכך הוא מאבד את משמעות החיים שלו.

ושלא לדבר על האנשים שהם מאמינים שהם יכולים להיות עשירים בלי שום מאמץ….למה ????

כי הם ראויים לכך, יש אנשים עם אמירות בסגנון של: מגיע לי חיים טובים יותר, ולכן, אני צריך שאנשים יפרגנו לי יאהבו אותי למה —ככה.. שיקבלו אותי איך שאני’ כי מגיע לי והאדם חי באשליות וכשהוא רואה שאנשים לא משרתים את כללי החיים המעוותים שלו…הוא מתוסכל אבל אז תוך כמה דקות…הוא חוזר לגודל הטבעי שלו למסרים העקומים שהוא אומר לעצמו בראש שלו.

הוא ממשיך עם האשליות הוא לא מוצא חברים שמוכנים לתת מענה לאשליות שלו. הוא מרגיע את עצמו שעוד יגיע היום שיתברר לו כמה הוא צודק ובינתיים בהווה הוא סובל – והרבה…וכשהוא ייפקח את העינים שלו ויבין שהחיים אם לא תכונית כפי שהוא רוצה שתהיה מתי שהוא רוצה’ כשהוא ייפקח את העינים יכול להיות שהוא ייראה שהוא כבר ללא משפחה חברים כסף בריאות או זמן לחיות’ אנחנו צריכים להפסיק עם האשליות של חיים קלים…וגם להפסיק עם האשליות שאם יהיה לנו את החסר…אז נהיה מאושרים….

וגם המצליחים ביותר… גם הם …זה לא סטטי החיים מלאים בעליות וירדיות…יוזמות שנכשלו עבודה שנכשלה בעיות בריאות… צרות רגילות שיש לכולם.

ואין צורך לאמר שהכאב לא קיים’ אין מה להיכנס לאשליות…אלא אנחנו צריכים להיכנס לעולם של חשיבה בריאה שאומרת כן יש קשיים אבל כן נוכל להתגבר עליהם!!!

ולכן במקום להתמקד בחלומות לא רלוונטים איך אנחנו יכולים להיות משהו אחר… הקנאה שמוציאה אותנו מהעולם… פשוט נהיה קצת יותר טובים ממי שאנחנו כעת’ קצת יותר ירא"ש קצת יותר בריאות קצת יותר שמחה קצת יותר שלום בית וחינוך ילדים קצת יותר שלווה ושמחה

קצת יותר ממה שאנחנו כעת…הקצת יותר הזה הוא ציפור אחת ביד משמחת יותר מאשר שני ציפורים על העץ, שמכניסים לאובססיה ולחצים. לכן חשוב שנפסיק להתמקד בכל מיני מטרות לא הגיוניות ולא נכונות לנו, אלא במטרות הראויות לנו עשה לך רב קנה לך חבר ובואו נבדוק מהן המטרות הראויות לנו, במקום לבחור מטרת חיים שקשה מאד להשיג אותה עדיף לבחור במטרות ראיליות ומוחושיות וברורות שאפשר בהחלט כעת – להשיג אותן!!!

אחרי שנפסיק להתמקד בכל מיני מטרות לא הגיוניות שרק יגרמו לנו תסכול, נתחיל

להתמקד בדברים הקטנים והטובים של החיים  זה יכול להיות ללמוד לקרוא ספרים להצטרף לקהילה ללמוד על שלום בית או חינוך ילדים לקבוע עיתים לתורה, התנהלות טובה יותר במשפחה, חוויה עם הילדים… פעילות גופנית הדברים הקטנים האלה…הם הם – אלה שישפרו לנו את איכות החיים באמת, הם מקור השמחה, לשם לשאוף…

כשיש לנו מטרות פשוטות והגיוניות, החיים הופכים להיות הרבה יותר פשוטים וטובים, פחות מתוחים ובלי אובססיביות להשיג עוד ועוד, בואו נרשה לעצמנו לוותר על האובססיביות להצלחה ולקריירה.

אם זו כבר לא תהיה מטרה אז אי השגת המטרה לא תפגע בערך שלנו והפוך הערך שלנו בעיני עצמנו ייגדל כאשר נהיה נאמנים לערכים ומטרות אמיתיות בחיים שלנו לא עשירות של כסף, אלא אין עשיר אלא בדעת ואז נוכל להיות איזהו עשיר השמח בחלקו.