רה"מ נתן דוגמה מפרשת השבוע ואמר "ההתקפות לא פוסקות"

לרגל הגיעו של נשיא פרגוואי, סנטיאגו פנייה, התקיימה ישיבה מיוחדת בכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם לכבוד האירוע החגיגי. לפניכם חלק מדבריו:

"למרות שאלפי קילומטרים מפרידים בין ישראל לפרגוואי, שני העמים שלנו מרגישים אהדה זה לזה. פרגוואי ידועה בחום של כל תושביה. האזרחים שלכם, אדוני הנשיא, מתאפיינים בשמחת חיים, בלבביות טבעית, בהכנסת אורחים, באהדה לאדם באשר הוא, באהדה ליהודים. פרגוואי נשלטה במשך מאות שנים על ידי אחרים. ולמדתי גם באמצעותך, וגם אחר כך בדברים שקראתי, על התלאות האיומות שעברתם, שאולי אינן ידועות באנושות כמו התלאות שאנחנו עברנו, אבל עברתם דברים מאוד מאוד קשים, ויכולתם להם.

אתם השכלתם לשמור על תרבות ייחודית אותנטית וגם להשיג את עצמאותכם. למיטב זיכרוני, יום העצמאות של פרגוואי ויום העצמאות של ישראל חלים באותו תאריך – ב-14 במאי.

עוד באתר:

"קודש הקודשים"

בעיצומו של חנוכה: הזמר המפורסם נכנס לכלא

קובי סגל

החיוך נמחק

הריקוד על גג ניידת המשטרה הסתיים במעצר

קובי אליה

הסיפור המלא

חשש חמור להתבוללות של בנות חרדיות: "פירצה על פירצה"

נתי קאליש

הניצול מספר

שלוש יריות בגובה הראש: סיפור ההישרדות הבלתי יאומן

אלי יעקובוביץ

בו בזמן אני יודע שבפרגוואי רבים-רבים שואבים השראה תרבותית ודתית מהסיפור הלאומי שלנו – עם ישראל, עם התנ"ך. עוד בזמנים קדומים קמו לנו אישים מופלאים – האבות והאימהות, הנביאים והמלכים, גיבורים ואנשי חיל. עמדנו מול כוחות עצומים. מעצמות זרות ביקשו לדכא אותנו, כפי שדיכאו אתכם.

צוררים חסרי-רחמים ניסו לרמוס אותנו. אלא שעמנו מעולם לא נשבר, מעולם לא הרים ידיים. רוח כבירה פיעמה בנו אז, רוח כבירה פועמת בנו היום.

אופי חזק ועיקשות רצופה הביאו אותנו להכריז: "לא אמות, כי אחיה" כך כתוב בספר תהילים. בשבת הקרובה, כפי שאמרת היו"ר, נקרא בתורה על מאבקו של יעקב אבינו בכוח חזק מאוד שבו הוא נאבק. המאבק בנחל יבוק נמשך כל הלילה עד עלות השחר. לבסוף יעקב הוכרז כמנצח, ושמו הוחלף ל"ישראל". מורשת זו – של התגוששות עם כוחות חזקים – עוברת כחוט השני לאורך תולדותינו.

כשארצנו אבדה לנו, איבדנו גם את היכולת לשלוט בגורלנו. הפכנו לחסרי ישע, חסרי מגן. אבל לא איבדנו תקווה, תקווה לשוב למולדתנו, לחדש בה את ריבונותנו. ומתחילת המאה ה-19 התחיל להתחולל הפלא הגדול: חזרנו למולדתנו, קיבצנו גלויות, בנינו מחדש את ארצנו, השגנו את תקומתנו, ביססנו את השליטה בגורלנו.

המפוכחים בין אבות הציונות לא חשבו שעם הקמת המדינה היהודית האנטישמיות תיעלם כליל. הם הניחו שגם כשנשיג את הריבונות הנכספת – ההתקפות עלינו לא ייפסקו. ובזה הם צדקו.

ההתקפות על מדינת ישראל אכן לא השתנו. אבל מה שכן השתנה היא היכולת שלנו להתנגד ולהשיב מלחמה-שערה לדורשי רעתנו. חיילינו ומפקדינו הגיבורים אוחזים בנשק המגן כדי להיפרע מכל מי שפוגע בנו, וכדי ליצור את התנאים להחזרת חטופינו היקרים הביתה".