
"תשמעו סיפור מאחורי הקלעים", כותב אמש הכתב הפוליטי בערוץ 'עכשיו 14', מוטי קסטל. "לפני מספר חודשים בעודו שר ביטחון, תדרך גלנט את כל מי שרק הסכים לשמוע – נגד רה"מ נתניהו. המסר היה נחרץ, נוקב עד תהום, מבהיל וחד משמעי: נתניהו סיכן את ביטחון מדינת ישראל כשסיכל במו ידיו תקיפה בלבנון בליל ה11 באוקטובר. "יש דברים" אמר יואב גלנט: "שאין מהם דרך חזרה. יש טעויות שהן 'בכיה לדורות'. הטעות הזו של נתניהו היא אחת כזו. "בכיה לדורות" חזר גלנט שוב ושוב".
וגלנט הסביר: "אני סברתי שכאשר כל העיניים נשואות לדרום צריך לנקוט בתחבולה ולהכות דווקא בצפון. נכון, לא בטוח שהיינו מצליחים להשמיד את ארסנל הטילים אבל היינו מצליחים לסכל כנראה עד 40%. יש הבדל בין לתפוס 1,000 טילים במחסן לבין לצוד אותם אחד-אחד. עכשיו ה'דבורים כבר ברחו מהכוורת'. "החמצה היסטורית!".
עוד באתר:
שר הביטחון מנה את ראשי זרועות מערכת הביטחון בשמותיהם אחד אחרי השני והוסיף: "כולם היו איתי באותה דעה. כולם! אבל נתניהו גייס את גנץ ואיזנקוט נגדי ובלם את התקיפה".
ממשיך קסטל בסיפורו: תפסתי את רה"מ באותם ימים לשיחה קצרה במסדרונות הכנסת וליוויתי אותו למכוניתו. הייתי מוכרח לשאול: "יש גורמים שמתדרכים נגדך וטוענים שסיכלת תקיפה בלבנון בליל ה11 באוקטובר ושזו תהיה בכיה לדורות. האמנם?" נתניהו כעס מאד ואמר לי: "אז תשאל אותי את זה למצלמה – אענה לך".
חזרנו לכנסת, שלפתי את הנייד וחזרתי על שאלתי. נתניהו השיב: "אם היינו תוקפים אז – זו! הייתה בכיה לדורות". כאן הוסיף נתניהו כמה משפטים ופירט מדוע: "זו הייתה בכיה לדורות אם היינו הולכים ל2 חזיתות. לא היה נשאר לנו שום כח לטפל בחמאס. היינו מסתבכים במלחמה מפוצלת שלא היינו מצליחים לא פה ולא שם. עכשיו אנחנו מחסלים את החמאס" הוסיף נתניהו: "נדאג לטפל גם בחיזבאללה. אני כופר בזה לגמרי. גם הנתונים יוכיחו את זה".
למרות שמדובר היה ב'סקופ' עיתונאי יוצא דופן (בטח באותה תקופה) בחרתי לקבור את הסרטון הזה ולא לעשות בו שימוש מכיוון שביטחון ישראל חשוב מכל. בוודאי מקרדיט רגעי. סברתי (ועודני סבור) שאסור היה אז שנסראללה, סינוואר ואויבי ישראל ישמעו את הדברים. (לא את המחלוקות הפנימיות ולא את ראש ממשלת ישראל מתאר כיצד היינו מובסים מולם). הם עדיין היו בחיים. אז. היום ב"ה הם סובלים מאובדן כושר השמיעה.
בדיוק כפי שחזה והבטיח נתניהו – קרה. בדיוק נמרץ. כשסיימנו עם חמאס עברנו לטפל בחיזבאללה ופירקנו לו את הצורה. כן, הרבה יותר מ40%…
אני רוצה שתבינו רגע את המשמעות של מה שהציע אז גלנט. ב11 באוקטובר חיזבאללה היה בשיא כוחו. כך גם חמאס. ישראל המדממת של 4 ימים אחרי הטבח הייתה מסתבכת ב2 זירות עצימות בו זמנית. תושבי הצפון היו אז עדיין בבתיהם. הכח הרקטי של ארגוני הטרור היה בשיא עוצמתו. המיירטים ומערכות ההגנה היו אז דלילים בהרבה ביחס לאיומים ומפוזרים בעיקר בדרום. רבות מהסוללות הובאו לצפון כשהאיום מדרום פחת. כך גם כוחות צה"ל. אם היינו נכנסים למערכה אז, סיכוי סביר שחלק מתרחישי האימה על מספרי הרוגים גבוהים וקריסת בניינים אכן הייתה מתממשת. (אגב, גם עסקת החטופים הראשונה מן הסתם הייתה מסוכלת).
איך אמר נתניהו? זו, הייתה בכיה לדורות…
ותזכורת נוספת: את הסחורה הרקובה של גלנט נגד רה"מ קנו אז כולם, בחדווה רבה. בעיצומה של מלחמה. הדלפה אחר הדלפה, כותרת אחר כותרת ניסו לשווק את נתניהו כמגינו האישי של נסראללה. האיש שבזכותו הוא חי. איך זה נגמר כולנו יודעים.
אז גלנט הולך עכשיו הביתה. הוא ימשיך לבכות מן הסתם את הסכנה הנוראה שמהווה נתניהו לביטחון המדינה. לא אתפלא אם בעתיד הלא רחוק נראה אותו חוסם כביש, עובר את הטרנספורמציה המבישה והסהרורית שעברו חבריו הגנרלים, שהיהירות, הזחיחות והתובנה ש"הם ואין בלתם" שרק הם יודעים טוב מכולם – גררה אותם למחוזות הביזאר וביישה את נעוריהם.