השבוע היה לנו אירוע נורא מרגש, כאשר שלוש חטופות שוחררו מהשבי האכזרי של ארגון הטרור חמאס. אני יכול להגיד לכם דבר אחד, כשקצת נכנסתי לסיטואציה, ודמיינתי את אותן נשים שחוזרות הביתה ונפגשות עם המשפחות שלהן, אותה בת שנפגשת עם אימא שלה, עם אבא שלה, אני אומר לכם, ממש התחילו לרדת לי דמעות. זה פשוט לא נתפס, כמה מרגש רק לדמיין את הדבר הזה.
ויחד עם זה, תוך כדי השמחה הגדולה על שחרור החטופות, אתה מנסה להבין איך זה יכול להיות, הרי משחררים מחבלים רוצחים עם דם על הידיים, שרצחו יהודים רבים, ואנחנו באים ומשחררים אותם, שזה דבר שהוא גם מפחיד, וזה גם לא פשוט, ואי אפשר להבין את זה בכלל, וזה כל כך קשה מנשוא.
אז אני שואל אתכם, איך הנפש שלנו מצליחה להכיל את שני הדברים הללו בו זמנית? כולנו מתמודדים עם הרגשות המעורבים הללו, אבל איך באמת הנפש שלנו עובדת? ואיך באמת אפשר להכיל את הערבוביה הזו של הרגשות הכל כך מיוחדים, יחד עם הרגשות הכל כך לא נעימים? איך זה עובד בכלל? לא רק איך אפשר להכיל, אלא בכלל איך זה עובד? האם אנחנו קצת שמחים וקצת לא שמחים, או שאולי אנחנו מאוד שמחים וגם מאוד לא שמחים, איך זה עובד בפנים, בתוך הנפש שלנו? האם חשבנו על זה? מה באמת קורה שם?
עוד באתר:
האמת, שזו שאלה שנוגעת לא רק לגבי המקרה הספציפי הזה, נכון שכאן זה משהו שהוא גם נורא קיצוני ונורא חזק, וגם משהו שנוגע לכל עם ישראל, אבל האמת היא שאם נתבונן קצת פנימה, הדבר הזה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. זה יכול להיות בסיפורים קיצוניים יותר, נניח למשל, לפעמים קורה לא עלינו, שמישהו מתחתן, וזו שמחה עצומה. ונניח שבתוך השמחה הזו קורה איזשהו סיפור של עוגמת נפש, מישהו מהמשפחה נפטר, או איזושהי תאונה דרכים, אני לא רוצה כעת להיכנס לרגשות לא נעימים, אבל קורה לפעמים שמתערבבת שמחה בעצב.
יכול להיות אפילו סיטואציה פשוטה יותר. קמתי בבוקר, עם איזושהי חוויה של רגש נעים ורצון לפעול ולעשות וכיף לי והכל מצב רוח ושמח, ופתאום יש איזה משהו שמפיל לי את המצב רוח, פתאום יש לי איזשהו הודעה שקיבלתי, או טלפון שקיבלתי, או לא יודע מה, משהו שמפיל לי את המצב רוח, ואז מתערבבים רגשות לא נעימים עם רגשות נעימים. אז אני שואל אתכם, מה באמת קורה לנו בנפש באותו זמן?
סקרנים לדעת מה קורה לנפש שלנו? האזינו לקטע המלא, מתוך התוכנית 'בית נאמן' בהגשת הרב אריה אטינגר:
