האם יש גבולות לשליחות? זו השאלה שהעסיקה את הדסה לוינשטרן, אישה שפועלת ללא לאות לחיזוק נשות ישראל, אך במקביל יודעת היטב היכן עובר הקו האדום שלה. "אני מרגישה שקיבלתי מתנה אדירה מהקדוש ברוך הוא, אבל היא הגיעה עם כוכבית – או ליתר דיוק, עם שש כוכביות, שהם ששת ילדיי", היא מספרת בראיון לתוכנית 'עניין משפחתי' עם רחל פסטג ב'קול חי'.
לוינשטרן משתפת בהחלטה אישית ששינתה את חייה לאחר שבנה, אלישע הי"ד, נהרג בעזה: "לפני כן הייתי יוצאת קבוע שני ערבים בשבוע ללמד תורה. אבל אחרי שאלישע נהרג, החלטתי שמאז השעה שלוש אחר הצהריים אני הופכת לסינדרלה – לא יוצאת יותר בערבים. זה לא בגלל שאני לא אוהבת לצאת, ההפך, הרבה יותר מתאים לי לברוח מהבית אחרי הצהריים, אבל אני יודעת כמה יציבות וודאות הבית שלי צריך".
החלטתה להציב גבולות לא הייתה קלה, בעיקר לאור השליחות הגדולה שהיא חשה כלפי נשים רבות שמבקשות לשמוע את דבריה. "הרבה נשים מתקשרות ומבקשות שאגיע לדבר בערבים. כולן אומרות: 'ידענו שאת לא יוצאת בערב, אבל היינו חייבות לשמוע את זה ממך'. אני אומרת להן: זה לא כי זה לא חשוב לי, זה הכי חשוב. אבל יש לי ערכים שמובילים אותי, וגבולות שאני לא חוצה".
עוד באתר:
לדבריה, היכולת להציב גבולות אינה מגבילה – היא משחררת. "המכתב, מכתב אלוהים חרות על הלוחות. אל תקרי חרות אלא חירות. אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. מי שיודע להציב גבול הוא באמת בן חורין. כשאני נותנת, אני נותנת מתוך שמחה, כי אני יודעת שזה במסגרת היכולת שלי, בלי חשש שזה יתנקם בי אחר כך".
בהקשר לחג הפסח המתקרב, לוינשטרן נוגעת בנקודה שמעסיקה נשים רבות: "איך החג הכי מינימליסטי, עם החוקים הכי מדויקים – 18 דקות והופ, חמץ! – הפך למפלצת שאין קשר בינה לבין הציווי האמיתי?". היא מדברת על הצורך לדעת היכן לעצור, לא להיגרר מעבר לגבול הנכון. "אכול דבש, הרבות לא טוב", היא מצטטת ממשלי. "גם דברים טובים צריכים גבול. הכבוד שלנו נמצא בגבולות שאנחנו מציבים לעצמנו".
את דבריה היא מסכמת בקריאה לנשים לשוב ולבחון את גבולותיהן, במיוחד בימים העמוסים של ערב פסח: "כמו שיש 'נבל ברשות התורה', יש גם 'מחורפן ברשות התורה'. שנדע לחזור לגבולות שלנו, לזכור מה ההלכה באמת אומרת, ולא להיסחף מעבר לכך".
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג ב'קול חי':
