"בהתחלה חשבו שנהרגתי שם", אומר ל'קול חי' הרב אלעזר גפני, חרדי שנלחם בקרב בסולטן יעקוב ונחשב תחילה נעדר. "המפקד שלנו קיבל פקודה למהר כדי להגיע לכביש דמשק-ביירות. הדיווח לא היה כל כך אמין – ומסתבר שהסורים כן נשארו שם, ב-2 הצדדים של הוואדי. הם פשוט ארבו לנו, חיכו שנעבור בתווך ופתחו באש. היינו כמו ברווזים במטווח".
מספר על ההתרחשות: "השתרכתי אחרי כל הטור, התקדמנו בקצב של 10 ק"מ בשעה – די איטי. לא ידענו מה מצפה לנו. בזמן הקרב לא ידענו על החללים. רק כשקיבלנו את פקודת הנסיגה ונסוגנו מהמקום, הבנו שמדובר בברוך לא קטן".
"כשהבינו שהיו חיילים שלא הגיעו, התחילו לעשות מסדרים, ולנסות להבין מי חסר. הגיעו מסוקים ולקחו חלק ממי שהיה שם, וזה תרם לבלבול הגדול שהיה שם. נשארתי שם עד ליל שבת כדי לחפש נפגעים. בשבת בבוקר עם אור ראשון חזרתי לשטח, הצלחתי לפנות 3 חללים, אבל זה היה מאוד לא פשוט".
עוד באתר:
מספר על חייל נוסף שנפל בשבי במהלך הקרב: "חזי שי שנפל בשבי באותו הקרב היה שבוי 3 וחצי שנים, חששו לגורלו. הוא השאיר אישה בבית. הוא היה בחור חכם מאין כמוהו, הוא הכיר את השפה וידע איך להתנהל עם השובים. היה לו כאב ברגל אבל הוא הסתיר את זה כי הוא פחד שיכרתו לו את הרגל. הוא חזר אלינו ב"ה בריא בגופו ובנפשו".
"אנחנו מחכים שגם יהודה כץ שנחטף באותו קרב יחזור אלינו. הוא היה בחור ממש מיוחד, כשיצאנו למילואים – הוא התעכב כדי לסיים מסכת ערכין".
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי מימרן:
