כמה רגעים לפני לוויית חמותה, התפנתה הרבנית אסתר טולדנו לשוחח עם מיכל ירושלמי בתכנית "אשת חיל", ולהעניק למאזינות שיחה נדירה, אישית ומעוררת השראה.
"כולם כבר שם בלוויה, ואני הלכתי לפינה. דווקא לעילוי נשמתה, כי זה כל כך מתחבר לפרשת השבוע – פרשת בהעלותך", פתחה הרבנית. "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? כשאהרון ראה את חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, והוא הצטער: למה אני לא הבאתי קורבן? אמר לו הקב"ה – התפקיד שלך הרבה יותר גדול, להדליק את המנורה יום-יום".
המילים האלו של הקב"ה לאהרון – "שלך גדולה משלהם" – מהדהדות בליבה של הרבנית טולדנו: "העבודה היומיומית, להתמיד, לשמור על ההתלהבות – זו עבודה הרבה יותר קשה. כל אחד מתרגש בהתחלה, כמו כלה ביום חתונתה. אבל לשמר את ההתלהבות? זה אתגר. בדיוק כמו שכתוב: 'ויעש כן אהרון… ולא שינה'. מה לא שינה? הוא לא שינה את ההתלהבות – יום-יום, כל יום כמו הפעם הראשונה".
עוד באתר:
היא מספרת איך אביה, שנפטר לפני 19 שנה, היה מורה לה בעקביות ובהתמדה לחיות כל יום בהתלהבות כאילו היה הראשון. "אני מרצה הרבה, מדריכת כלות, יש לי קליניקה. לפעמים באותו יום אני אומרת שלוש פעמים את אותה הרצאה. אנשים שואלים אותי: 'איך את לא נשחקת?' – אבל אני לא עשויה מחומר אחר. כמו שאמא שלי ז"ל הייתה אומרת: אם אתה חוזר מהלוויה – תחזור לשולחן שמח, לאכול בהתלהבות".
הרבנית מספרת על חמותה, שנפטרה בגיל 91, והייתה מתנהלת כל בוקר בשירה וריקוד: "תשמחו, תרקדו, תשירו – זה היה הסוד שלה. כל יום היא קמה, רבע שעה של 'מודה אני' עם תרגילי התעמלות, מוזיקה, בושם. ככה יהודי אמור להתחיל את היום".
גם על דמיון מודרך ככלי רוחני יש לה הרבה מה לומר: "כשאת חיה את מה שאת עושה – את חווה את זה בכל החושים. נסענו פעם עם הנכדים לחו"ל, נכנסנו לחוויה של 5D – מסך ענק, את מרגישה שאת שם, יש ריחות, מים משפריצים מהקירות. כשאני מרצה או חווה אירוע משפחתי, אני עושה אותו דבר – חיה את זה בכל הרבדים. זה לא רק הרצאה, זו חוויה".
היא משתפת בסיפור אישי מרגש: "בשבועות האחרון הבן שלי בן החמש חזר מתהלוכה של הכנסת ספר תורה, הוא כל כך נכנס לזה – שהוא פשוט בכה. אמר לי בני הגדול: 'אמא, אני חייב להחזיר אותו, הוא לא נרגע, הוא רוצה ללמוד'. זה מה שקורה כשממחישים להם. כשהלב פתוח – הם חווים את זה באמת".
אחת התובנות המרכזיות שהיא מבקשת להנחיל למאזינות היא להפוך את ה"חייבת" ל"רוצה": "ברגע שאת אומרת 'אני רוצה', את מתלהבת יותר. את מרגישה שאת בוחרת. גם כשמשהו לא מצליח – כמו עוגת גבינה שלא נאפתה טוב – תלמדי, תשפרי. למידה זה כוח. תאהבי את מה שאת עושה, תכירי את עצמך. זה חירות פנימית אמיתית".
בהקשר הזה היא מציינת: "למדתי להכיר את עצמי. אני יודעת איך אני מגיבה בסיטואציות שונות, וזה מאפשר לי לחיות מתוך שלמות ולא מתוך מרוץ תמידי אחרי מה שלא קיים. פרעה לקח לבני ישראל את הזמן להתבונן. בואו נחזיר לעצמנו את הזמן. נחיה. נרגיש. נשמח".
היא גם מדברת על שלום בית: "אני נשואה כמעט שלושים שנה, ועוד מרגישה כמו בהתחלה. זה לא קסם. זו החלטה לחיות בהבנה, בהקשבה. כמו שאמר רב על אשתו – חיינו 50 שנה כמו השנה הראשונה. זה אפשרי. אם רק נחיה מתוך מודעות".
לקראת סיום השיחה, היא משתפת במסר עמוק מהשבר שחוותה בימים האחרונים: "אני מסתכלת עכשיו על בית הקברות ליד, וחושבת – אל תפספסו את החיים. אף אחד לא יודע מתי יומו. תלמדי את הנפש של הילד שלך, של הבעל שלך, של עצמך. וכשתביני – את פשוט תהיי שמחה. את תדליקי את האור. את תהיי שלהבת עולה מאליה".
האזינו לשיחה המעצימה בתכנית 'אשת חיל' ב'קול חי':
