מסיימים שנות לימודים; סוגרים פרק בחיים

קופיקס. כלי נקי. מכון בית יוסף. עוזי הפורץ החרדי. הסנדלר. מבצע יוסי היום. נא לקרוא. אבל לאט.

אני מרגישה טוב. זה בסדר. אני לא כותבת כאן סתם רצף של מילים.

מי שמדייקת את שדרות רבי עקיבא יודעת שזה כרגע סדר החנויות מכיוון השומר למעלה. אני יודעת שזה לא מדור צרכנות כאן אבל הבת שלי, הקטנה שלי, שבכיתה א’ שלי, למדה לקרוא. אנחנו נוסעות שתינו, והיא באופן עקבי קוראת כל מה שהיא רואה. לאט. אבל קוראת. מצחיק, אבל קוראת.

אני בשקט מקשיבה. לא מתערבת. לא מתקנת. לא רוצה. איזה תהליך קסום זה.

פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל לקרוא.

זהו, שהוא לא פשוט קם. שהוא לא פשוט מתחיל לקרוא.

המורה לאה, תודה.

 

האזינו לטור המלא מתוך 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי'>>>

 

זהו טור הודיה לכל המורות באשר הן. לדורותיהן.

לכל הרבנים באשר הם מלמדים.

לכל הגננות והסייעות. לכל מי שמקבל את הילדים של כולנו כל יום עם כמות מסוימת של חוויה וידע ומוציא אותם בצהריים אחרים. עשירים.

כמה רב’ה טוב הוא מורה מעצב לחיים של אמונה, וחשק ללימוד תורה וגמרא. כמה מורה טובה בונה ילדה. וכמה לצערנו יכול לקרות להיפך.

ילדה קטנה שלי. לב שלי. ליבי.

לראות אותך מחברת ע’ עם חולם, ל’ לפתח ויוצרת “עולם”. זה מדהים. עולם שלם של אותיות ותווים, משמעויות ומילים שעברו לידך כבר כמה שנים סתם כצורות וצבעים שלא הבנת משמעותם, זו עוצמת חיים.

ליבי שלי, אני מאחלת לך לדעת כל החיים לחבר נכון אותיות וסימנים.

לדעת לקרוא נכון את מה שאנשים מדברים.

לדעת לחבר אמת של תורה לחיים.

לדעת לקרוא באהבה את תפילת השל”ה כשתצטרכי.

לדעת לקרוא יהי רצון שאחרי הפרשת חלה.

לדעת לקרוא גם בין השורות.

לדעת להתחבר נכון לאנשים הנכונים.

לדעת לקרוא את הלב שלך.

 

אני זוכרת שכשהתחלתי להתקרב לתורה, באתי הביתה איזה יום מאושרת כמו רוח סערה ואמרתי לאבא שלך: “אני פתאום מבינה, אני יודעת לקרוא את השלטים”. “איזה שלטים?” הוא שאל, “איזה קוראת?”

ניסיתי להסביר לו שאחרי שיעורי תורה טובים הכל ברור לי. השלטים שמורים על דרך החיים בהירים לי. אמרתי לו; “זה כאילו מישהו הסביר לי, נולדת כדי לעשות ככה וככה, והחיים ניתנו כי ככה וככה, ופסח עושים כי ככה וככה. יהודי בא לכאן למטרה מסוימת, החיים הם לא סתם”.

ניסיתי להסביר לו שכאילו אני פתאום יודעת לקרוא למה האדם בא לעולם, פתאום קוראת ברור את השלטים של החיים.

אני ברורה לכם?

הוא הסתכל עליי ברחמים.

לא תמיד יודעים להסביר מה שהלב יודע לקרוא וכל כך רוצה לשתף בו.

אבל את, ילדה של בית יעקב, ילדה קטנה שלי, תמשיכי לקרוא.

גם אדם הראשון קרא שמות לחיות. עושר גדול לנפש עושה פעילות של חיבור אותיות. למילים. למשפטים. לסיפורים. לכתבות. לטורים. לחוויה.

תקפידי לקרוא שלטים של חנויות ואיפה יש הנחות, ככה זה בנות, תמשיכי לכתוב נח בשבע שגיאות, אל תפסיקי לשאול את אמא שאלות “אמא מה כתוב כאן?” אני תמיד אשמח לענות. נכון, לפעמים אבקש ממך לנסות לקרוא לבד, אבל זה רק מפני שאני יודעת שכשהאדם קורא לעצמו משהו עוצמתי מתרחש בו. אינה דומה קריאה עצמית לקריאה שמישהו אחר מקריא.

תדעי, שלפעמים גם כשגדולים מתחשק שיקריאו לנו. זה מותר. תקראי ספרים נכונים, בתי. היזהרי, יש כאלה שהם מסוכנים. תקראי עיתונים נכונים, והכי הכי תקראי עם האצבע בתוך הסידור. שם במשפטים שחז”ל כתבו, טמונים החיבורים הכי גבוהים של מילים באותיות שחודרות למעלה ישר לא-לוקים. וכל פעם שתקראי לאט “ואהבת את השם א-לוקיך”, תדעי שהוא מקשיב לך לכל מילה וכל כך אוהב אותך בחזרה.