למרות הקשיים, זו היתה שנת ניסים ונפלאות! ● טור מיוחד

השנה האחרונה היתה ככל הנראה המורכבת ביותר, ובעלת אפקט הסיכון הבטחוני הגדול ביותר שידעה ישראל. 

למרות זאת, ולמרות האבדות והמלחמה המתמשכת והמתישה השנה הזו הייתה ניסית ופלאית.

את ה'תשפ"ה התחלנו תוך כדי לחימה עזה בלבנון שכללה את תחילת הפלישה הקרקעית הצה"לית לארץ האזים לאחר חיסול הטרוריסט נסראללה, ירי טילים לערי ישראל וחשש כבד מפני הבאות. 

כל מי שקרא קצת על יכולותיו של ארגון הטרור חיזבאללה הבין את הסיכון האדיר שהייתה בכניסה הקרקעית לדרום לבנון. מי שהציץ בחומרים על ההכנות של חיזבאללה לפלישה ישראלית הבין את הסיכון הגדול שהיה בצעד. קווי הביצורים המתוחכמים והמאובזרים שהוקמו בתוך שטח לבנון בטווח שבין 0 ל-5 קילומטרים מהגבול, היו איום בטחוני אסטרטגי. 

כולנו זוכרים את תמונות הבלהות ממלחמת לבנון השנייה; אז בניהולם הכושל של ראש הממשלה הרופס אהוד אולמרט ושל רמטכ"ל הגירוש מקטיף, הפושע דן חלוץ, שרץ בתחילת המלחמה למכור את מניותיו בבורסה ושלא התקרב בכלל להבין את הסיטואציה, נהרגו 121 חיילים. טילי הכתף המונחים של חיזבאללה עשו שמות בטנקים ובשיירות השריון שנפגעו והושמדו אחת אחרי השנייה. גם המארבים בשטח לכוחות המתמרנים עשו את שלהם וחיילים רבים נהרגו בקרבות ירי מטווח קצר. 

החשש היה שמספר ההרוגים הפעם יהיה גבוה אפילו משמעותית, אבל ההבנה – ועימה ההחלטה האמיצה – הייתה שחייבים להיכנס לניתוח המסוכן והכואב הזה כדי להציל את חיי המנותח. כלומר, שחייבים להיכנס לפעולה הצבאית הזו למרות המחירים הכבדים שהיא אמורה לגבות, כדי להסיר את האיום האסטרטגי מישראל. 

מלבד מספר ההרוגים, בלב כולם קינן החשש מחטיפת חיילים בעת התמרון, חטיפה שתשנה משמעותית את המלחמה כולה ועלולה לתת בידי ארגון הטרור הלבנוני כלי מיקוח אכזרי שיגרום לכל ההצלחות שקדמו למבצע להפוך לבלתי רלוונטיות. 

החששות האדירים הפכו בחסדי שמיים גדולים לבלתי רלוונטיים. חיזבאללה ניגף בפני הכוחות ורוב מוחלט של החפירים, התעלות, הבונקרים והמוצבים המוסווים ב'שמורות הטבע' שבנה משך שנים נמצאו ריקים ממחבלים. הללו פשוט קמו ונסו מפחד. אחדים מהם שנתפסו אמרו בחקירות כי אחרי פיצוצי הביפרים בביירות ואחרי חיסול נסראללה שהתרחשו בשבועות שלפני הפלישה הקרקעית הם הבינו שלא יוכלו להתמודד מול ישראל והעדיפו את חייהם על פני מלחמה חסרת תוחלת. זאת למרות שעברו שטיפות מוח והתאמנו למתווה משך שנים כה ארוכות. 

בתמרון הקרקעי נהרגו מעט יותר מ-50 חיילים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. תמונת כל אחד מאותם חיילים קדושים הי"ד שמסרו את נפשם למען עם ישראל, מרסקת את המתבונן בהם והופכת את הקרביים, אבל מספר ההרוגים היה אמור להיות הרבה יותר גבוה.

הרבה מעבר למספר ההרוגים הצפוי שהיה אמור להגיע לפי חלק מההערכות גם ליותר מפי עשרה (!), היה כאן משהו חשוב בהרבה: התמרון הצליח. כוחו הרקטי של חיזבאללה ויכולותיו הצבאיות באזור הגבול הושמדו כמעט לחלוטין. שדרת הפיקוד שלו רוסקה. הוא נכנע בשולחן המשא ומתן כשידו על התחתונה, וממשלת לבנון החלה לאחרונה (כפי שהרחבתי על כך כאן) לצאת למהלך שאמור לפרק אותו מנשקו ולהסיג אותו מהאדמות בהן הוא מחזיק. 

משהו חשוב בהרבה מכל אלו היה שובה של ההרתעה הישראלית. כל הפרה מצידו של חיזבאללה מותקפת מיידית וישראל מחסלת בשטחי לבנון כל ניסיון התארגנות שהיא מזהה, מבלי לתת דין וחשבון. המשוואה שבנה נסראללה בעמל ויזע, לפיה כל תקיפה בשטח לבנון תגרור תגובה חריפה בישראל, התמוטטה לחלוטין והפכה לנחלת העבר. 

גם בזירה הסורית ראינו בשנה האחרונה תמורות וניסים. משטר הרשע של משפחת אסד התמוטט ועזר בתורו לפרום את ציר הרשע השיעי. גם כאן, כנגזרת מהקונספציה של השבעה באוקטובר ראש הממשלה נתניהו ואיתו-עימו שר הבטחון החדש ישראל כ"ץ (שמינויו הוא עוד נס שהתרחש בשנה האחרונה) פעלו במהרה והשתלטו על שטחים בסוריה, תוך שהם מטהרים אותם מבסיסים שולטים של הצבא הסורי שקיומם היה פוטנציאל סכנה לכוחות וליישובים הישראלים בגולן. 

למרות שהמצב שם עדיין נפיץ, אפשר להתחלחל מהמחשבה מה היה קורה אם נפתלי בנט או יאיר לפיד היו ראשי ממשלה בעת הזו. הם לבטח לא היו רצים להשתלט על השטחים האסטרטגיים והיו מוכנים להבטיח לנשיא סוריה החדש אל-ג'ולאני לסגת מהגולן הישראלי בתמורה להסכם שלום חלול. אבל נתניהו את כ"ץ, חדורי שליחות, יצאו נגד כל העולם וקבעו עובדות בשטח. לא היה אכפת להם מה יגידו ומי יכעס, הם ניצלו את הסיטואציה לטובה. 

עוד בגזרת סוריה כדאי לציין את הברית המתהווה עם הדרוזים. למרות שבנושא זה יש סעיף או שניים שבהם כדאי לסייג את הדברים, על פניו מדובר באירוע משמעותי. מדהים היה לראות בשבוע האחרון סרטון שהגיע מהדרוזים באזור סוויידא שבו הם נראים מתאמנים בהמוניהם להקמת צבא עצמאי, כשעל חולצתו של המפקד מתנוסס באופן בלתי מוסתר דגל ישראל. 

עבורם ישראל היא ההבטחה היחידה להמשך קיומם. עבורנו מדובר בגייס חמישי שנמצא במדינת אוייב ומהווה קלף מיקוח חזק מול המשטר המקומי לבל יהין לעשות שטויות. 

בגזרת עזה, לא ראינו לצערנו בשנה החולפת את סיום המלחמה. במהלך חודשי החורף ומאוחר יותר בתחילתה חזינו בהשתהות בלתי ברורה של נתניהו שגרמה לצבא לדשדש במקומו והעניקה כוח לחמאס, אבל יחד עם זאת ראינו את חזרתם של עשרות חטופים בחיים ואת השבתם של עשרות גופות חללים.

למרות זאת, אם נחפש את האפיק הניסי שבכל דבר, מה שבעיקר נזכור מהשנה שחלפה היא ההעזה ללכת לניצחון מוחלט. 

ההחלטה להמשיך הלאה, תוך תשלום מחירים אישיים ולאומיים כבדים מאוד, היא שינוי מהותי מאוד של הלך החשיבה. 

לא עוד חתימה על הסכם סיום מלחמה שאחריו חמאס יתעצם מיידית ויתקוף בעוצמה חזקה שבעתיים בעוד מספר שנים, אלא הליכה על כל הקופה ובכל מחיר. 

ברקע זאת ראינו בידוד מדיני הולך וגובר ואנטישמיות גואה בצורות שלא יאמנו, אבל המטרה הטובה מקדשת את כל האמצעים. 

ההחלטה האמיצה להמשיך קדימה ולא להיכנע לדרישות חמאס או לדרישות מנהיגי ערב ומנהיגי המערב היא נס גדול, נס שאין בעל הנס – כלומר הציבור – מכיר בניסו. 

שווה לשלם כל מחיר מדיני או כלכלי כדי להכניע את חמאס אחת ולתמיד. 

אחרת לא רק שהוא ישקם את עצמו בעזה, אלא שכל ארגון טרור וכל מדינה ערבית ילמדו שאפשר להכניע את ישראל. 

ההתעקשות ללכת עד הסוף וריסוק רצועת עזה עד היסוד היא הדרך הכי טובה להשיג כאן שלום בר קיימא. 

ארגוני הטרור, מדינות ערב ואומות כל העולם עומדות ובוחנות את הצעדים האלו בזכוכית מגדלת. הן מקוות למצוא מנוף לחץ שיוכל להכניע את ראש הממשלה העקשן אבל הולכות ומפנימות שדם יהודי אינו הפקר, שבטחון ישראל הוא מעל הכול ושכדאי להם לזנוח כל תכנית לפגוע בנו צבאית, שכן המחירים שישלמו יהיו כאלו שלא חלמו עליהם מעולם. 

התמונות מעזה שמוצפות בעולם ושגורמות לכולם לשנוא אותנו, הם תעודת הביטוח הכי טובה שישראל יכולה להקנות לעצמה. התעודה הזו נבנית בימים אלו ממש. המחירים לא קלים אבל הרווח היוצא ממנה הוא כזה שאין לו שיעור ואין לו מחיר. 

זעקות השבר המגיעות משם הן אלו שימנעו מכל מנהיג ערבי לתקוף אותנו כדי שמדינתו לא תיחרב בצורה דומה. 

והייתה כמובן הזירה האיראנית. לזירה משמעותית זו אנחנו מקדישים רק כמה שורות כי המפורסמים אינם צריכים ראיה, אבל אם מישהו היה מספר לנו בערב ראש השנה הקודם על מה שיתרחש מול משטר הרשע השיעי, היינו מבטלים את דבריו במחי יד והופכים אותו למושא לעג. בשנה הזו עינינו ראו ולא זר את הניסים הגדולים בהפיכת האיום האיראני לאבק. נכון, המערכה שם עוד לא הסתיימה אבל חיסול ראשי הגרעין, מפקדי הצבא, מערכת הנ.מ. הצפופה לסוגיה השונים, אתרי הגרעין, משגרי הטילים הבליסטיים ואין ספור יעדים אחרים היתה נראית כמו מערכה תנ"כית. מערכה שבה באבחת חרב האויב מוכה שוק על ירך. 

לצידה היתה גם הזירה התימנית שליוותה אותנו לאורך כל השנה, אבל גם בה היתה נקודה של אור: אחרי תקופה ארוכה ראינו בשנה האחרונה את הסרת הכפפות ואת תחילת תגובות הנגד לתוקפנות התימנית, שכללה את אירוע חיסול ראש הממשלה החות'י וממשלתו. 

הזירה האחרונה היא זירת יו"ש. ממשלת הימין-ימין מספקת היטב את הסחורה. כפי שהרחבנו על כך כאן לפני כמה חודשים, שר האוצר סמוטריץ' יחד עם רה"מ ושר הבטחון, עשה בשטח את המהפכה הגדולה ביותר שראינו ממלחמת ששת הימים, אז השיבה ישראל לעצמה את אותם שטחי אבות.

במחשבה שניה, זו המהפכה הגדולה ביותר בשטח מאז חורבן הבית. מעולם, מזה כ-2,000 שנה לא התגוררו ביהודה ושומרון כל כך הרבה יהודים כפי שמתגוררים כעת. מעבר לאלפי המשפחות החדשות – עשרות אלפי נפש בסך הכול – שהצטרפו בשנה האחרונה לאחיהם ביו"ש, הייתה כאן הכרה רשמית בכל יישובי יו"ש שהוקמו בעשור האחרון ורעיון המדינה הפלסטינית נקבר סופית עם ההחלטה לבנות בשטחי E1 ולקבוע רצף בניה יהודי בין ירושלים למעלה אדומים. בלתי ניתן להסביר עד כמה רק הצעד האחרון שהוזכר כעת הוא אירוע אדיר שייחרט לנצח בדפי ההיסטוריה של עם ישראל. 

אגב, לפני כשבוע ראיתי נתון מדהים שנבלע ברצף הידיעות החדשותיות שזורמות אלינו כל העת. לפי אותו דיווח, מספר ההריסות של בניה ערבית מופרעת ובלתי חוקית היה השנה, לראשונה אי-פעם גבוה יותר ממספר הבניות הערביות הבלתי חוקיות. הם יכולים לבנות אלפי מבנים בלתי חוקיים אבל זה לא יעזור להם יותר. הגלגל התהפך. 

במקביל, גם התרחבות היישובים היהודים והקמת עשרות נקודות היאחזות יהודיות חדשות מבלי התחשב בסיכון ובקשיים, גורמים להם לסגת משטחים שהשתלטו עליהם וממחזירים את הגלגל אחורנית. אחרי 100 שנות אלימות ערבית וניסיונות לקבוע עובדות בשטח אפשר לומר שהשנה האחרונה הייתה אחת הקשות ביותר מבחינתם. הם הפסידו את המערכה. 

השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה מתחילה עם רתיחה של כל הזירות, אך מלאה בתקווה שמכל אלו יבואו רק דברים טובים.  

בשבוע הקרוב אמורות מדינות מרכזיות באירופה להכיר במדינה פלסטינית. אלו רגעים קשים מבחינה מדינית, אבל אם ההחלטה תצא לפועל בישראל יענו בצעדי תגובה של החלת הריבונות על שטחי יהודה ושומרון; החלטה בעלת משמעויות מהותיות. 

במקביל, צה"ל החל להיכנס לעיר עזה במלוא העוצמה. זו פעולה לא פשוטה שאמורה להתגבר בשבועות הקרובים אבל מאידך אם אכן ילכו איתה עד הסוף אנחנו בפני הרגעים החשובים ביותר מאז תחילת המערכה כולה. מיטוט חמאס נמצא מעבר לפינה ואלו רגעי ההכרעה של המערכה כולה. 

בשבועות האחרונים צף שוב המתח אל מול המתרחש בזירה האיראנית, אבל יש לקוות כי אם תתפתח מערכה חדשה היא תהיה כדי לפגוע באיראנים משמעותיות יותר ולהביא להכחדת יתרת היכולות הצבאיות שנמצאות ברשותם. 

בראש השנה נתפלל כולנו כי "לְמַעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶׁךָ", ה"טְבוּחִים עַל יִחוּדֶךָ" ו"בָּאֵי בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶךָ", תהיה ה'תשפ"ו שנה שבה יתבטלו "כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת", "מַחְשְׁבוֹת שׂוֹנְאֵינוּ" ו"עֲצַת אוֹיְבֵינו"ּ. ש'נת פ'עולה ו'ניצחון מוחלט. שנת משיח וגאולה.