החטוף יזם מבצע נועז: ניסה להימלט מחמאס וניצל מלינץ'

עדויות חדשות של חטופים ששבו לישראל חושפות מציאות בלתי נתפסת בתוך מנהרות חמאס. החטופים מתארים חיים בתנאים בלתי אנושיים, רעב, צמא, ואימה מתמדת מהמחבלים. אזהרה: התוכן קשה מאוד לקריאה.

רום ברסלבסקי: בשלב של רעב כבד, ואחרי שרזה מאוד הצליח להשתחרר מהאזיקים, לקח בגדים של מחבלים, הדליק אותם בשירותים והניח סיר פסטה עם מים על המדורה. בעקבות זאת פרצה שריפה שנראתה על-ידי המון עזתי, שהחל לדפוק על החלונות ולצעוק. רום הסתתר מתחת למיטה, עשרות פרצו פנימה, וכשראו את האזיקים הבינו שבבית מוחזק חטוף. "הוא אמר 'שמע ישראל' שוב ושוב, ביקש מה' שלא ימות בלינץ', ופתאום שמע צרור מפתחות, השובה שלו חזר בדיוק באותו רגע".

יוסף חיים אוחנה: שמר בסוד את שירותו הצבאי והמעמד שלו כלוחם ומפקד. יחד עם שישה חטופים נוספים הוחזק בבור קטן, מחוסר חמצן, ללא אפשרות לשבת או לשכב. בשלב מסוים הצליח להאזין לתקשורת הישראלית יחד עם אלקנה בוחבוט שם שמע באחת מהפעמים את אביו מתראיין לתקשורת.

איתן מור: עבר תקופות של הרעבה קשה, קיבל רק מספר כפות אורז ביום.  באחת הפעמים הצליח לגנוב פיתה, אך הוכה על ידי שוביו. הוא סיפר כי מי שהצילה אותו הייתה אשתו של המחבל, שצרחה על בעלה שיפסיק. איתן סיפר לראש הממשלה בנימין נתניהו כי במהלך שהותו בשבי ניהל איתו שיחות עז א-דין אל-חדאד, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. לדבריו, אל-חדאד אמר לו: "אם יהיה מישהו שייצא ראשון, זה אתה. ממילא אבא שלך לא יוצא להפגנות, אז נחזיר אותך ראשון". במהלך השבי סיפר, כי היו לו הזדמנויות רבות של סכנת חיים ממשית.

אזוקים לבלוני גז ומתפללים בעומק המנהרות: עדויות התופת

'קרא מידי יום': החטוף מתן צנגאוקר מצא ספר תהילים בשבי

אם החטוף האהוב: "נחזור איתו דרך בני ברק; שיכיר אתכם"

מתן אנגרסט: חזר כשהוא סובל מכוויות ביד ובכף היד, וכשהזרת שלו מקופלת. הוא סיפר שעבר עינויים קשים. שוביו היכו אותו עד שאיבד הכרה, קיבל מכות חשמל ובמשך שבועיים הוא נקשר בידיים וברגליים לבלון גז. הוא סבל גם מפציעות שנגרמו לו בקרב ב-7 באוקטובר. הוא הניח תפילין, קרא תהילים או ספר אחר שנתנו לו. הוא ביקש סידור, ולאחר שקיבל אותו מבכיר חמאס התפלל שלוש פעמים ביום. לימד את עצמו ערבית בעזרת החדשות, העסיק את עצמו במשחקי קלפים.

אלקנה בוחבוט: הוחזק במשך כל תקופת השבי רק במנהרות, ורוב הזמן היה כבול בשלשלאות. בחודשים האחרונים הוא עבר התעללויות וסבל מאוד. הוא לא קיבל כמעט אוכל, ולקראת השחרור החלו השובים להאביס אותו כדי שייראה טוב יותר כשישוחרר. בעקבות כך, הוא הגיע לארץ כשהוא נפוח וסובל מכאבי בטן קשים. ביום הנישואין שלו הפציר אלקנה במחבל ששמר עליו שייתן לו להתקלח לכבוד התאריך, ולבסוף השובה שלו הסכים לשחרר אותו לשם כך לכמה דקות.

בר קופרשטיין: היה עוזר לחטופים שסביבו, סידר את החשמל, סידר תעלה למים, עשה להם איזה מקום במנהרה לשבת לבד כשהיה להם קשה. הוא הסתיר את העובדה שהוא לוחם בנח"ל. למחבלים סיפר שהוא חובש באמבולנס.

אלון אהל: אלון אהל הוחזק לאורך רוב תקופת השבי באותה מנהרה, עד ש-40 ימים לפני השחרור הועבר במפתיע למנהרה אחרת במרכז הרצועה כדי שישמש מגן אנושי. אלון נפצע ב-7 באוקטובר אך הפציעה נתפרה בשבי ברשלנות כשהרסיסים עדיין בגופו. בעקבות כך הוא סובל מכאבים בראשו, ובהמשך יצטרך לעבור ניתוח בעין. הרופאים מאמינים שניתן יהיה לשפר משמעותית את הראייה שלו.

אביתר דוד: אביתר עבר בשבי התעללות פיזית ופסיכולוגית, כשעם הזמן התרגל לחוסר במזון, שתייה וגירויים. לאחר פרסום הסרטון שזעזע את המדינה, שבו הוא נראה רזה מאוד וחלש ואולץ לחפור לעצמו קבר, המשיכו השובים להרעיב אותו. אביו אבישי סיפר כי רק לקראת שחרורו סיפקו לו אוכל יותר מבדרך כלל. "הוא קלט שמנסים להאביס אותו, ואכל לאט ובזהירות".

גיא גלבוע דלאל: גיא הוחזק רוב תקופת השבי יחד עם אביתר דוד. הוא סובל מכאבים והשמיעה שלו נפגעה. שלושה חודשים וחצי הרעיבו אותם במכוון, אמרו להם את זה בפירוש, כדי שיהפכו ל'פרזנטורים של עור ועצמות'. אחרי הסרטון המזעזע שפורסם התחילו להעמיס עליהם אוכל, כי הם הבינו שטעו בקמפיין הזה. כעת כשחזר לארץ קשה לו להיות פעיל מאוד, לזוז הרבה, כואבים לו מאוד השרירים והעצמות.

אבינתן אור: הוחזק לבד במנהרות במשך שנתיים. משלב מסוים ובמשך יותר משנה, אחרי ניסיון בריחה שכשל סיפר, כי הוא נאזק לסורגים בתוך כלוב בגובה כ-1.80 מטר, כאשר גובהו כמעט שני מטרים. הכלוב היה מעט יותר ארוך מהמזרן שעליו ישן. "החדר שלי היה בגובה מטר ושמונים, כמו כלוב. לא יכולתי להזיז את הידיים והרגשתי שאני נעלם מהעולם." במהלך השבי הורעב כמעט לחלוטין, איבד 40% ממשקלו ולא ראה חדשות במשך חודשים ארוכים. הוא קיבל קובייה הונגרית ש"חוץ ממנה לא היה לו דבר".

גלי וזיו ברמן: התאומים גלי וזיו ברמן נחטפו יחד משכונת הדור הצעיר בכפר עזה, אך הוחזקו בנפרד. לפי עדויות של חטופים ששוחררו, הם הוחזקו בתנאים קשים מאוד, שכללו עינויים, רעב וחוסר טיפול רפואי. בתקופות מסוימות היו להם קצת יותר אוכל, אך היו גם תקופות של מחסור קשה במזון. חלק מהשובים דיברו איתם בעברית.

עמרי מירן: עמרי מירן עבר 23 מקומות במהלך תקופת השבי, והוחזק גם במנהרות וגם מעל הקרקע, ובין השאר היה כבול באזיקים לכלוב. קצת אחרי החטיפה, ובמשך שלושה שבועות, הוא היה כפות. אחיו בועז אמר כי רק אחרי חמישה חודשים בשבי הוא הועבר ל"שומר נורמלי יחסית", שאמר לו כי אשתו ושתי בנותיו בחיים. בתקופה הראשונה הם היו חמישה חטופים בכלוב של 1.80 על 1.60 מטר, כפופים ובלי יכולת לעמוד. לאט לאט התחילו להוציא משם חטופים עד שהוא נשאר שם עם עוד חטוף אחד. הוא סיפר כי המחבלים היו שמים את את הקלצ'ניקובים ליד החטופים, ועברה בראשו המחשבה להשתמש בנשק ולנסות לברוח, אבל הוא ידע שזה לא יעזור לו והוא לא יצליח להימלט. לעתים הצליח להאזין לתקשורת הערבית. לפעמים הוא בישל לשובים שלו אוכל והם אהבו את הבישול שלו. הוא ספר כל יום, לא רשם, ספר בראש. הוא ידע בדיוק מה התאריך ובאיזה יום פחות או יותר הוא נמצא. הוא ידע כמה ימים בדיוק הוא בשבי. הוא היה מעביר את רוב היום במשחקי קלפים עם השובים שלו.

נמרוד כהן: נמרוד הוחזק בכלוב, חדר עם סורגים, זמן רב שנה וחצי ויותר. הוא עבר חקירות, נקשר, בשלב מסוים כיסו לו את העיניים. התייחסו אליו רע יותר כי הוא חייל.

מתן צנגאוקר: לאורך תקופת השבי מתן הועבר ממקום למקום פעמים רבות, גם בין מנהרות, מסגדים ואוהלי עקורים. פעם אחת, המחבלים העבירו אותו בשוק סואן כשהוא רעול פנים, ולעיתים מחופש לאישה. על פי פרסומים, מתן מצא במהלך תקופת השבי ספר תהילים שהיה שייך ככל הנראה לאחד מהלוחמים שפעלו באזור. הוא שמר על הספר במשך חודשים ארוכים והתפלל ממנו.

איתן הורן: איתן הורן סיפר למשפחתו שבתחילה הוחזק בדירה, אך די מהר הורד למנהרות ושם המצב החל להידרדר. הוא ירד כ-60 קילו ממשקל גופו. לעיתים יכול היה לשתות מים מלוחים בלבד, והתקשה לנשום. עד פברואר היה יחד עם אחיו יאיר, אך עם שחרורו בפברואר הם הופרדו, וחמאס דאג לתעד ולהפיץ את הפרידה שלהם. אחיו, יאיר, סיפר כי פעם אחת הופצץ מקום סמוך אל המנהרה שבה היו, והם היו צריכים לברוח במהירות, מחשש לקריסתה ולגזים רעילים. יאיר אמר שאיתן התקשה לרוץ, והוא משך אותו מהזרוע כדי להצילו. איתן, שסובל ממחלה הידרדניטיס סופורטיבה שבגינה אף אושפז בעבר, סבל בשבי לא פעם מחום גבוה ומפצעים מוגלתיים שאותם ניקז בעצמו.

מקסים הרקין: מקסים שחזר רזה וחיוור מהשבי, הצליח להסתיר משוביו את העובדה שהוא קצין בצה"ל. לפני שנחטף הצליח להיפטר מהטלפון ומהחוגר שלו. לדברי משפחתו, הוא הוחזק ב"תנאים בלתי אנושיים והראה כמה עוצמות פיזיות ונפשיות יש בו".