בלי ששמתם לב: כך הילד הופך להיות מנודה ומוחרם בכיתה

'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.

מפסיקים את החרם – כי:

* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.

* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.

* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.

* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.

* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!

 

במאמרים אלה  אשתדל "להאיר"- על החרם החברתי והשלכותיו.

חלק א': חרם חברתי – הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה

חלק ב' – הכרת  סוגי החרם

חלק ג'-  איך החרם -מתנהל בפועל:

1. הניצנים הראשונים – תחילת ההדרה:

לעיתים הכול מתחיל בפגיעה קטנה: אי־הבנה במשחק, מילה לא נכונה, קנאה, תחרות, או תחושת עליונות.
ילד אחד- לרוב חזק יותר חברתית – מגדיר את חברו כ"שונה" או "בעייתי".
אלו הם ניצני ההדרה.
אם המבוגרים סביב אינם שמים לב, היא מתחילה לנבוט.

2. שלב הלחישה -בניית דעת קהל:

מכאן עוברים לדיבורים מאחורי הגב, לעיתים במסווה של "סתם צחוק": “אל תשחקו איתו, הוא מעצבן”, “הוא משקר”, “היא מוזרה”.
זהו שלב שבו נבנית תדמית שלילית סביב הילד -דימוי, שאחר כך קשה לשנות.

3. שלב ההתגבשות -קבלת הסכמה קבוצתית:

בשלב זה מתארגנת קבוצה של "תומכים" או פשוט שותקים.
לא כולם יוזמים – חלקם נגררים, חלקם מפחדים להתנגד.
אבל שתיקתם פועלת כהסכמה.
כך החרם נהפך כביכול לנורמלי – “ככה זה”.

4. שלב הבידוד– ביצוע החרם בפועל:

הילד מתחיל לחוש בפועל שהוא לא שייך:

• לא מדברים איתו בהפסקה,
• לא מזמינים אותו לפעילויות,
• מתעלמים ממנו כשהוא מתקרב.

זהו שלב קשה מאוד רגשית – הוא חווה ניכור, השפלה ובדידות, אך גם בלבול: “מה עשיתי רע?”– הוא שואל.

5. שלב ההסלמה – חיזוק המעמד של ה"מנהיג:"

בשלב הזה, הילד היוזם מקבל כוח, ה"לחץ החברתי" מתעצם.
כל ניסיון של הילד המוחרם להתקרב זוכה לצחוק, לגלוג או דחייה קבוצתית.
ילדים שרוצים להיות חברים – חוששים.
הם פוחדים: “שלא יעשו עלינו חרם גם…”

6. שלב ההמשכיות – הפיכת החרם לשגרה

אם איש אינו עוצר את התהליך, החרם נעשה חלק מהנוף.
הילד נעשה "בלתי נראה".
כאן עלולות להתפתח אצל הילד תחושות קשות של חוסר ערך, חרדה, דיכאון וכו'.

איך זה נגמר -או נפתר?:

ישנם שלושה כיוונים עיקריים:

• התערבות מבוגרים נכונה – שיחה חכמה שמחזירה אמפתיה ואחריות.
• החלפת מסגרת חברתית – כשהילד עובר כיתה או בית ספר.
• התפוררות טבעית – לעיתים כשמופיעה דמות חדשה או שינוי במעמדות, אבל הפצע הפנימי  עדיין נשאר.

לסיכום:

חרם חברתי אינו נוצר ביום אחד,  ולא נגרם על ידי ילד אחד בלבד.
זהו תהליך קבוצתי, שמזין את עצמו דרך: פחד, שתיקה, צחוק, חוסר התערבות – והיעדר חינוך לאמפתיה-(להזדהות).
אבל כשהמבוגרים מבינים את מבנה התהליך –ניתן לעצור אותו, ולבנות מחדש חברה של רגישות, ערבות הדדית ואחריות.

אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה
חלק ב': הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי

המשך אי"ה בשבוע הבא

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של  36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]