בעזה חילקו היום ממתקים ברחובות: יאסר אבו שבאב, האיש שהיה לסמל הגדול ביותר של התקווה הישראלית לכוח מקומי חלופי לחמאס, מת. הוא לא נהרג מירי של ארגון הטרור חמאס, אלא הוכה למוות בקטטה פנימית בתוך המיליציה שלו עצמה – על רקע חשדות ומריבות סביב מידת שיתוף הפעולה עם ישראל, כך על פי הדיווחים האחרונים. המוות שלו חושף את האמת המרה: המערך האנטי-חמאסי ברצועה קורס מבפנים, עוד לפני שהספיק להתארגן כמו שצריך.
רק יומיים קודם לכן עוד חגגו אנשי אבו שבאב ניצחון מול כוח של כשמונים מחבלי חמאס ברפיח. "הם היו מפורקים, מבולבלים, חלק נהרגו וחלק נעצרו", התפאר סגנו רסאן אל-דהייני, שכינה את הקרב "יום היסטורי". במיליציה כינו עצמם "הכוחות העממיים" והאמינו שהם על סף פריצת דרך. אך בתוך שעות התמוטט הכל: ריבים בין משפחות, חשדנות הדדית ותחרות על כוח ונשק התלקחו עד שאבו שבאב עצמו הפך לקורבן.
גורמי ביטחון ישראליים אישרו: אבו שבאב נפצע אנושות במכות במהלך עימות פנימי, פונה בליווי כוחות צה"ל מחוץ לרצועה ומת מפצעיו בדרך לבית החולים סורוקה. "כל חיסול פנימי כזה קורע את הבסיס שעליו ניסינו לבנות מנגנון חלופי", אמר גורם ביטחוני. "במקום יציבות אנחנו מקבלים קריסה מואצת".
עוד באתר:
אבו שבאב, שקודם לכן שוחרר ממאסר של חמאס והפך לדמות מרכזית במיליציות המקומיות, האמין שהוא בדרך להפוך לאלטרנטיבה אמיתית. בריאיון ל-ynet סיפר: "כל מי שהיה לו נשק הגיע ונלחם איתי. חמאס נחלש מאוד, אנחנו רואים את זה בשטח. כשאנחנו נלחמים בהם הם בורחים כמו עכברים". אך האיש שחלם על "עזה אחרת" נרצח דווקא על ידי מי שהיו אמורים להיות בעלי בריתו.
בחמאס לא נזקקו אפילו להודעה רשמית – התמונות של חלוקת הממתקים אמרו הכל. "הם לא צריכים להילחם בהם", אמר תושב רפיח, "המיליציות הורגות זו את זו. כל קרע כזה מחזיר את חמאס להיות החלופה היחידה". ואכן, הפילוגים, היריבויות החמולתיות והמאבקים על השליטה רק הולכים ומחריפים.
כעת נותרה השאלה הגדולה: מי, אם בכלל, יצליח למלא את החלל שהותיר אבו שבאב? סגנו רסאן אל-דהייני צפוי לרשת אותו באופן רשמי, אך מעמדו רעוע והמיליציות מפוצלות יותר מתמיד. בלי דמות מאחדת וחזקה, הכאוס ברצועה רק ילך ויגבר – וחמאס, שצופה מהצד וחוגג, נראה כמי שיוצא מחוזק יותר מכל הסיפור.
