הנזק הגדול ביותר שגרם הבוקר בנק ישראל הוא לא בתוכן המופרך של "חוות הדעת" שלו, אלא בעצם פרסומה. ברגע אחד, הפך הגוף שאמור להיות המבוגר האחראי של הכלכלה הישראלית, לשחקן פוליטי שנתפס בעיני ציבור ענק כמשרת אג'נדה צרה. המסמך שיצא הבוקר מדוברות הבנק, הוא לא חוות דעת מקצועית, אלא מניפסט פוליטי שנכתב על דף לוגו של הבנק המרכזי.
אפשר להתווכח על הדרך בה מנהל בנק ישראל את המדיניות המוניטרית, ועל השאלה האם הוא מגן רק על הבנקים או דואג גם לצרכנים. אבל בכל הנוגע להבנת החברה החרדית וצרכי הצבא, המסמך הזה חושף ניתוק מוחלט מהמציאות, תוך התעלמות מכל עיקרון כלכלי בסיסי לטובת פופוליזם זול.
בנק ישראל זורק מספרים על "חיסכון למשק", אבל מתעלם מהאמת הפשוטה: צה"ל לא צריך עוד פקידים, הוא צריך לוחמים. הניסיון מלמד שגיוס בכפייה וללא הידברות, כפי שמציע הבנק באמצעות "מקלות" כלכליים, מעולם לא ייצר לוחמי גולני. הוא ייצר אלפי עובדי רס"ר ממורמרים ופקידים מיותרים, שיכבידו על תקציב הביטחון במקום להקל עליו.
עוד באתר:
בעוד שצה"ל נמצא כבר היום ב"עודף מובנה" עצום ביחידות העורפיות, החוק החדש – שכולל מספרי גיוס חסרי תקדים הגבוהים בהרבה ממה שביקשה מערכת הביטחון במקור – מבוסס על ההבנה שרק הידברות והסכמות יכולות לפתוח את הדלת לגיוס ליחידות הלוחמות. הבנק לעומת זאת דורש כמות, שתייצר "אבטלה סמויה" על חשבון המסים שלנו.
אבל השיא של האבסורד הוא בנזק הכלכלי הישיר שהדוח הזה מעודד. בנק ישראל, שתפקידו לעודד צמיחה, מוחא כפיים לצעדים שגוזרים עוני ובורות על דור שלם.
הסנקציות האישיות שמציע הבנק יוצרות "מלכודת דבש" הרסנית: הן נועלות את הצעיר החרדי בישיבה עד גיל 26 כעיר מקלט. אם עד היום ראינו פריחה של אקדמאים חרדים שיצאו לרכוש מקצוע בגילאי 22-24, הרי שההגבלות החדשות יאלצו אותם להישאר בישיבה עד גיל מאוחר כדי להימנע מסנקציות. כשהם יצאו בגיל 26, מטופלים במשפחה גדולה, היכולת שלהם לרכוש השכלה אקדמית תהיה אפסית.
הבנק למעשה מעודד יצירת דור של נזקקים במקום דור של עובדים. וזה לא נגמר שם: התמיכה בפגיעה בסבסוד מעונות יום היא מכה אנושה לנשים החרדיות העובדות. הבנק למעשה ממליץ לדחוף משפחות שבהן האישה היא המפרנסת אל מתחת לקו העוני. זו לא כלכלה, זו נקמנות הרסנית מטופשת שבשמה מוכן הבנק כמו במשל הידוע – לעקור לעצמו עין אחת, ובלבד שלמשפחות החרדיות יעקרו את שתי העיניים.
ההוכחה הניצחת לכך שמדובר במסמך פוליטי ולא מקצועי היא העמודים החסרים בו. דוח שמתיימר לנתח "נטל כלכלי משקי" ומתעלם לחלוטין מ-20% מאזרחי המדינה – המגזר הערבי – הוא דוח שאינו שווה את הנייר עליו הוא 86 מודפס.
גם הציבור הערבי נהנה מפטור, גם הוא לא עושה מילואים, וגם אצלו יש פוטנציאל עצום לשירות אזרחי שיקל על המשק. ההתעלמות המוחלטת מהם חושפת את המניע: לא דאגה לתוצר הלאומי יש כאן, אלא הצטרפות למקהלה פוליטית ספציפית המכוונת נגד הציבור החרדי והממשלה הנוכחית.
ועוד נקודה חשובה: ההשלכות של המסמך הזה חמורות בהרבה מהוויכוח הנקודתי על חוק הגיוס. בנק ישראל נשען על אמון הציבור והשווקים. כשהוא מפרסם דוח כל כך מוטה, כל כך לא מקצועי, וכל כך נגוע בשיקולים זרים, הוא כורת את הענף עליו הוא יושב. במקום להישאר מגדלור של אחריות משקית, בחר הבנק לרדת לזירה ולחלק ציונים פוליטיים. את המחיר על אובדן הממלכתיות הזה, כולנו נשלם.
