כתבת פרופיל

רזא פהלווי: יורש העצר הגולה שהפך לתקוותה של איראן

עד גיל 19, היה רזא המועמד הבטוח לרשת את אביו ולמלך על האימפריה האיראנית | המהפכה של חומייני אילצה אותו להימלט ולנדוד ברחבי העולם | מעריצים המליכו אותו בקהיר, וכעת הוא ממתין לשוב לטהרן

פנחס בן זיו

כ' בטבת תשפ"ו, 09/01/26 08:35 עודכן: 09:12

א+

א-

רזא פהלווי, בנו של השאה ונסיך הכתר האיראני, בתל אביב | צילום: Avshalom Sassoni/Flash90

רזא כורוש עלי פהלווי (Reza Pahlavi) הוא בנו של השאה האחרון של איראן, מוחמד רזא פהלווי, ושל הקיסרית פארה דיבה. הוא נולד בטהראן ב־31 באוקטובר 1960, ובילדותו גדל בתוך חצר המלוכה של משטר שניסה לדחוף את איראן למודרניזציה מהירה – אך שילם מחיר כבד של ריחוק מהרחוב, ביקורת על שחיתות, והאשמות בדיכוי פוליטי.

פהלווי הוכתר רשמית כיורש העצר בשנות ה־60, בתקופה שבה אביו ביקש לייצב את השושלת ולבנות “איראן מודרנית” תחת שלטון מלוכני. אבל המהפכה האסלאמית של 1979 טרפה את הקלפים: השאה הודח, המשטר קרס, והרפובליקה האסלאמית הוקמה תחת חומייני.

ההשפעה הישירה של רזא פהלווי בתוך איראן באותן שנים הייתה מוגבלת – הוא היה צעיר מאוד, וסמל יותר מאשר שחקן פוליטי. ועדיין, עצם השתייכותו לבית פהלווי הפכה אותו לאורך השנים לדמות טעונה: בעיני מתנגדי השאה אז – הוא מזוהה עם “המשטר הישן”; בעיני חלק מהאיראנים כיום – במיוחד בגלי מחאה נגד הרפובליקה האסלאמית – הוא נתפס כסמל לנוסטלגיה לסדר אחר, או לפחות כאלטרנטיבה. (המציאות מורכבת: התמיכה בו אינה קונצנזוס, והיא משתנה בין דורות, אזורים וקבוצות אופוזיציה.)

קצת היסטוריה: כך פרצה המהפכה האיראנית

ארה"ב: יוסי דגן נפגש עם יורש העצר האיראני

לקראת נפילת המשטר, פהלווי עזב את איראן כנער – ומאז הוא חי בגלות, בעיקר בארצות הברית. הוא למד והתחנך במוסדות אמריקאיים, ניסה לגבש לעצמו תפקיד ציבורי, ובהדרגה הפך לדמות מוכרת בקרב קהילות גולים איראניות ובשיח האופוזיציוני מחוץ לאיראן.

במשך שנים הוא מנסה למצב את עצמו לא כ“מלך בהמתנה”, אלא כמי שמקדם מעבר לשלטון דמוקרטי-חילוני באיראן, תוך קריאה לאיחוד כוחות אופוזיציוניים. הוא הקים מסגרות פוליטיות-אזרחיות בגולה (כולל יוזמות שמטרתן לתאם אופוזיציה), הופיע בכנסים, העניק ראיונות לתקשורת מערבית, וניסה להצטייר ככתובת בינלאומית ברורה מול משטר האייתוללות.

עם זאת, גם תומכיו יודו: הכוח שלו הוא בעיקר תודעתי וסמלי – השפעה דרך דעת קהל, תקשורת וקשרים – ופחות דרך ארגון שטח בתוך איראן, דבר שמטבע הדברים קשה מאוד תחת משטר ביטחוני. במקביל, בתוך מחנה האופוזיציה יש מי שחושדים בו בגלל “מותג המלוכה”, ויש מי שרואים בו דווקא מכנה משותף אפשרי.

הזווית הישראלית הפכה אותו לחריג בנוף האופוזיציה האיראנית: פהלווי מדבר בשפה גלויה יחסית של קִרבה מדינית-אזורית, ותומכיו מציגים אותו כמי שמבקש להחזיר יחסים גלויים בין טהראן לירושלים “ביום שאחרי”.

באפריל 2023 הוא אף ביקר בישראל בביקור מתוקשר, שכלל מפגשים רשמיים וביקורים באתרי זיכרון ומורשת. בתיעוד פומבי נקלט בין היתר כשהוא מבקר בכותל המערבי.
בהמשך, גם דיווחים תקשורתיים בישראל קשרו אותו למפגשים עם גורמים מדיניים.

המסר של הביקור היה ברור: לשרטט מציאות שבה מאבק נגד משטר האייתוללות אינו רק עניין פנימי איראני — אלא חלק ממפת בריתות חדשה במזרח התיכון, ביום שבו איראן תחדל להיות מוקד יצוא טרור והשפעה אזורית.

לאחרונה הוא אף נפגש עם ראש מועצת שומרון יוסי דגן, כפי שדיווחנו הבוקר ב'אמס'.